אני מהזה מפחדת. מהזה מהזה מהזה מפחדת.

אני חושבת שאני צריכה למצוא מישהו אחר, כדי שיהיה לי לאן ליפול כשזה יתפרק.

אני יודעת שזה יתפרק,אני יודעת שהוא לא ימצא בי כלום. אפילו שנדמה לו. אם נדמה לו.

אני יודעת שהוא כלכך טוב.

בא לי אשכרה להתאהב, בסדר? אני הגוש הכי פחדן בעולם שהכי מתרחק מזה, ובא לי.

בא לי שמישהו יפיל אותי מהרגליים ויגרום לי לא לפחד, לא לחשוב כלכך הרבה מראש לא להסתבך עם הפראנויות שלי שתמיד קופצות כלפעם שאנימתקרבת למישהו, לא רוצהתהליך רוצה ליפול.

פשוט ללכת אחריו כמו מסכנה, כמו סמרטוט עלוב כזה ושלא יהיה לי איכפת (לי, לא לו.כמו בד"כ) בא לי שמישהו יסובב לי את הראש ויהפוך לי את העולם וימלא לי את הראש ואני אוכל להתלהב כמו מעפנה שיש לי חבר ונינינ ולשים תמונות בתצוגה וכשהשכן הקטן והדביל שלו ישאל זאת חברה שלך?? אני לא אצטרך להגיד "אחותו" או כשאחד החברים שלו יקרא לי "חברהשך" אני לא ארגיש דפוקה כי אני לא, כי אני פשוט עוד סתם כזאת. נמאס לי מהזה מהזה מהזה נמאס לי ולא בא לי להתחיל לכתוב במילים דפוקות או ברמזים, בא לי פשוט להגיד את זה

נמאס לי להיות סתם עם אופק, זה לא הולך לשומקום. זה גם לפעמים סתם לא נעים לי כי כי כי ... כי חסר לי קשר רגיל, חסר לי מישהו שיאהב אותי חסר לי לאהוב מישהו. נמאס לי להיות סתם עם כולם, עם כל מי שהגיע עם המכונית שלו או של אבא ולקח אותי לסיבוב הכנה באיזה עיר קרובה ואחר כך התכווצ'צ'נו אצלו באוטו, נמאס לי מכלכך הרבה פעמים ששכנעתי את עצמי שיהיה משהו ובסוף זה היה עוד סתם, פשוט נמאס לי זה כלכך מרוקן ולא בריא כל אלה שהיו והלכו וזה. פשוט סתם. ואני לא רוצה להיות עוד סתם.

באלי כמו כל נקבה רגילה שמצליחה להתמסר ככה למישהו בא לי כמו בסרטים האלה שאיכשהו זה מסתדר

כלכך מתחשקקקקק לי קשר ארוך כזה בלי שאני ארצה לברוח אחרי חודש וחצי כרגיל

לא יודעת בא לי פשוט משהו נורמלי בריא נכון שיכול להצליח.

יצאתי בכיינית בתכלס, כאילו.. מה רע לי? כשאני רוצה יש לי מישהו.

פשוט בא לי שזה יהיה אותו פרצוף.. בא לי אותו פרצוף.

בא לי שיתגעגעו אלי. לא לציצי שלי.

**שורה לדובון ~נשיקה~**