לישראבלוג יש יומולדת 7. ביקשו שנכתוב מה ישראבלוג בשבילנו, או משהו בסגנון לא עצרתי יותר מידי בשביל לקרוא

פשוט הרגשתי שהפעם בניגוד לפעמים אחרות אני חייבת כן לכתוב.

את הבלוג הראשון שלי [67033] פתחתי איפשהו בכיתה ח', הוא היה, פחות או יותר, יומן רשת.. בדיוק מה שהוא אמור היה להיות.

לא בשביל לעדכן אף אחד לא בשביל להתחבב על אף אחד. פשוט חמוד (וכתום בצורה מזעזעת, נדמה לי).

את האמת פתחתי בלוג כאן רק אחרי שקהילת הבלוגים מייבלוג נסגרה וכולנו היינו קצת בהלם קצת מזועזעים קצת שבורים ואחרי.. כמה חודשים טובים גילינו שנפתחה כאן טבעת לניצולי מייבלוג ורוב רובנו פתחנו כאן בלוג(אני לא מאמינה שנאי עדיין מדברת על כולם בתור אנחנו, דיי מטריד). בכל מקרה כמו שאמרתי הרומן שלי עם ישראבלוג ארוך, אני מניחה שאם פתחתי את הבלוג הראשון בכיתה ח' ועכשיו אני מתחילה י"ב מדובר ברומן של שלוש וחצי ארבע שנים.. זה המון. זה המון המוני המון.

ישראבלוג הוא סוג-של התמכרות, הוא סוג-של צורך, מבחינתי.

כותבת או לא כותבת סוגרת או לא סוגרת אני כאן, כי לא רק אני כאן - חיים של הרבה אחרים חשובים לי כאן.

תמיד הייתי אומרת דיי, נמאס לי, אני סוגרת, ברגע שיותר מידי אנשים קראו לי בבלוג

עכשיו למדתי לכתוב-לא לכתוב. להגיד אבל לא להגיד כלום

שזה קשה, זה לא כייף זה לא מרוקן אבל זה משהו, זה מכסה את הצורך שלי לכתוב - משהו -.

*חוץ מיומן..רשת, אני כותבת יומנים במחברת, סה"כ עד היום מלאתי חמישה. חמישה יומנים.

בכל מקרה זהו, אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת את ישראבלוג

או שטוב לי בישראבלוג

אבל אני כן קשורה, ככה או אחרת, לאתר הזה, לפונצקיות שהוא ממלא מבחינתי.

מזל טוב בייבי.

"אל תעזבי אל תעזבי אל תעזבי אל תעזבי אני צריך"

לא יודעת למה כתבתי את הכותרת הזאת כאן, התמונה בכלל למטה.