אני חושבת שהוכחתי עד היום שמגיע לי
יום מעצבן בעבודה, סה"כ בסדר. מריחה כמו חומר לשטיפת כלים וזה באמת מסריח.
אני עייפה וממורמרת וחבל לי שהוא בכלל לא ניסה להלחם בגזרה, גם אם זה לא היה משנה
לא יודעת קצת איכפתיות כזאת אבל כאילו אוף אני מחפשת אותה במקום שאני יודעת שנאי לא אמצא
כל מיני שטויות על אני מכיר את עצמו אבל איזה מחשבה אגואיסטית
סתם קשר בכאילו סתם לסמוך בכאילו, יכולתי באותה המידה לדבר עם הרובוט של המסנג'ר והקשר הזה היה יותר אמיתי מהקשר הזה, ואני עצובה וחבל לי.
ולא איכפת לי שהוא קורא כאן ואני לא כותבת בשביל שהוא יקרא זה הבלוג שלי ועדיין מותר לי לכתוב מה שאני מרגישה שאני צריכה לכתוב, לא משנה כמה זה לא אובייקטיבי או נכון, זה מה שאני מרגישה וזה מה שיופיע כאן.
אני צריכה מתנדב שמבטיח לחשוב עלי מחשבות יפות כל לילה לפני שהוא נרדם.
אה ועובד לפעמים יותר ילד ממני
שזה שיא שקשה לשבור, ויסכימו איתי כולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
