אני רוצה לנשק אותך, אני רוצה לגעת בך, אני רוצה להצמד אליך ולהריח אותך ולחבק אותך
אני רוצה לאהוב אותך כלכך הרבה עד שנתפוצץ, אני ואתה.
כלכך הרבה לאהוב שאי אפשר יהיה לעמוד בזה
אני תוהה אם אפשר למות מרוב אהבה
ומצד שני
משהו בי כל הזמן אומר לי שרגשות זה חולשה
שזה לא חיובי
ולא נכון
כשאוהבים סובלים
כשרוצים בוכים
שזה לא מתאים לי
היום היא אמרה שאני לא נראית מאלה שמסוגלות לאהוב, לא מאלה שיכולות לתת מעצמן בשביל הפרטנר
שאף פעם לא הוכחתי את עצמי כאחת כזאת
ורציתי לצעוק עליה שכבר ארבע שנים כמעט, ארבע שנים. זה לא לרצות מישהו בשיטחיות במשך חודש או חודשיים
זאת אהבה כזאת אינסופית שתמיד מפוצצת אותי במלא מלא מלא, כלכך מלא שאני לא יודעת מה לעשות עם זה בפנים
והכל בפנים נתקע אחד בשני ומתנפח וגדל ואני פשוט רוצה לצעוק את זה
אני אוהבת אותו
ודווקא היום הבהירו לי כמה שזה רע
כמה שזה לא נכון
כמה הכל חשוף ככה ואיך בסוף מתחרטים, אני שונאת להתחרט
זה לא בשבילי כל העסק הזה של לדבר על זה, של לחשוף
זה לא מתאים לי, אני לא כזאת.
ואולי גם כאן אני לא צריכה לכתוב את זה, אולי אני צריכה לשמור הכל בפנים
אני שונאת להגיד מה אני מרגישה, אני לא יודעת כמה זה בטוח להגיד את זה כאן
אני חושבת שמסתכלים עלי
אני חושבת שמציצים לי פנימה
אני לא יודעת
אבל אני פוחדת שאם אני לא אכתוב את זה אני אפוצץ
אני אמות מרוב לאהוב.
"מה את מצלמת? אוי לא שמתי לב"
זה רק שנה אחורה
אבל אנינראית כ"כ קטנה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
