בי צורך לעדכן
לכתוב
אני מסתכלת על הצורה של האצבעות שלי בכל פעם שאני שולחת יד למקלדת, לא מרוצה מהצורה שלהן אבל תמיד מעין מושכת בכתפיים כ'זה מה שיש'.
הן מקומטות, כאילו החליטו בשלב מסויים להתנתק ולחוות דברים בעצמן, לצבור חוויות בלעדי, להתבגר בלעדי.
לפני שבועיים הציפורניים היו משוייפות ודוקרות, אבל זה התבלה די מהר והן חזרו להיות העגולות שהן.
האור של המסך חודר בעדן, הן לא נראות בריאות בכלל.
הטבעת המגושמת שאמא קנתה עוברת מיד ליד לפי מצב הרוח, אני לא רגילה להסתובב שוב עם טבעות, בשלב מסויים הורדתי את כולן ולא חזרתי לענוד עוד כאלו. אני מסדרת ומסובבת אותה, היא לא נוחה לי, אבל אני מזכירה לעצמי שזו טבעת שמלאה באהבה ולפעמים גם לדברים לא נוחים צריך להתרגל.
דיברנו היום בטבעיות והיה לי כיף, אני מתגעגעת אליך ככה לפעמים.
דווקא איתך פנים מול פנים הכל נוח יותר, נינוח יותר.
אתה היוצא מן הכלל של כל כלל שאי פעם ניסחתי כדי להגן על הישות שהיא אני.
אם תקרא בטח תחשוב 'כללים נועדו שיפרו אותם'
אולי אתה צודק.
היה לי יום לא קל אתמול, הוא לא אמור להיות קשה כל כך אבל הוא היה. ואולי זה הורמונים של פוסטינור ואולי גם לא, אבל אתמול היה לי יום קשה. הרגשתי שמישהו יושב לי על החזה כדי לפנצ'ר ולהוציא ממני את כל האוויר ואת כל האנרגיות ורק רציתי להתאבד לתוך זוג ידיים.
הכתיבה על זה חונקת.
אני לא רוצה להתחשב בשום קורא.
לא קיבלתי כבר ארבעה חודשים, כולם מסביב אומרים לי 'נורמה זה לא נשמע כלכך בריא' ואני רוצה לענות 'כן אני באמת לא סופר בריאה' אבל אני משתדלת להדוף את כל נסיונות ההפחדה שלהם מחוץ לראש שלי. אין לי כוח לחשוב על דברים לא בריאים ממשיים שקורים לי בגוף כי אני עוד עסוקה בלהשתלט על אלה הדמיוניים שמתרוצצים לי במוח.
דחיתי את הביקור לרופא עד שהתחילו להציע לתת לי יד. האמת שזה הפחיד אותי יותר מהכל, שאנשים שאני מחבבת יבואו לתת לי יד.
כשנותנים לי יד נותנים לפחד שלי תוקף בלתי מוסבר, כאילו הוא נכון ולגיטימי - למעשה הוא לא לגיטימי בכלל. הוא לא הגיוני אפילו לא קצת.
לא צריך לעודד אותי.
כשליוו אותי לרופא ברחתי. הוא בא לקרוא לי ואני ברחתי, השארתי אחרים להתמודד עם הבלאגן הקטן שיצרתי.
אל תתנו לי יד, אם אני ארצה אחת - יש רק אחת שאני רוצה, ואני פשוט אבקש את היד.
כל המהאם האלה שרצים בראש
ומהאם זה הריון שלא התגלה בכל מליוני הבדיקות
ומהאם אני מקולקלת to the core ליטרלי וזהו, כל הדיבורים על 'אני שונאת ילדים' התממשו
ומהאם עוד הרבה דברים לא טובים
ואני לא היה טובה יותר
הייתי מתפשרת בשבילו, באמת שכן
ואם לא תהיה לי הזדמנות?
ואז אני אלך לרופא והוא יגיד שהכל בסדר, ורק המוח שלי משתגע קצת אז הוא משבש לי את כל התהליכים בגוף. הוא יגיד לי תשני הרבה ותמשיכי לרוץ ולעשות מתיחות זה יעשה אותך שמחה, תסמכי עלי. ואני אשתדל לסמוך עליו למרות שהוא רופא ואני לא אוהבת רופאים.
וזה יסתדר, בקסם הכל יסתדר, הכל יהיה בסדר, וכל הדאגות האלה יראו מטופשות
אני אחזור ואסתכל על הפוסט הזה ואתחרט שבכלל כתבתי שבכלל דיברתי על זה, כי זה כל כך מטופש - והנה יש לזה עכשיו שאריות ועקבות בחיים שלי. זה אמיתי, חשבתי את זה עד כדי כך שרשמתי את זה. ואולי אני אפילו אמחק, למרות שאי אפשר למחוק דברים מהראש של האנשים שכנראה לא באמת קוראים פה ואני סתם מחמיאה לעצמי.
הלק שלי מתקלף
יותר נכון
אני מקלפת את הלק
החתולה בחרה לישון איתי בימים האחרונים.
זהו, נגמר לי המידע להקיא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
