[לינק]

"stay a min cant you see

that i wanna fall from the stars

straight into your arms"

כל הזמן הפחדים האלה (חח, בשביל שהמצב יראה רציני פחות), למה להתקרב אם.. אם בימלא הכל יגמר

אם בימלא אני אברח אם בימלא אני אתקפל אם בימלא הכל ילך לאיבוד.

מה הטעם להרגיש משהו אם בסוף נשארת תחושת החסרון כשזה הולך. חחח.. (:

she wants to be free

she's leaving me

she's lost anf full of lies

and i tell her so

but she don't mind

cuz she's inlove with the tears she cries

and i just kiss my love goodbye

 פפף הכל יופיטופי מממ אנ'לא עצובי אומשהו, אני גם לא מהורהרת ולא.. לא חושבת על זה יותר מידי, אבל מידי פעם יש איזה רגע שזה כן מגיע לקדמת תור המחשבות שלי ואז .. ואז זה קצת לא כיף.

כואב לי הציצי כ"כ, כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ. כואב!

מפחדת לדמיין רמזים..

"את חסרה פה.."

סטופיד בוי.

אני מפחדת. כלכך.

ציפיות.            כלכך כלכך מפחדת. 

תמיד מאכזב..ת. מפחדת.

זה לסוע באוטו כשבחוץ גשם

והטיפות הגדולות האלה והרעש הנוראי

טיפטוף בורטלי ועצבני, כאילו מנסה בכוח לחורר ולהגיע לבפנימה

של האוטו ((של   ך))

נוסעים מהר והכל מטושטש וחלק

זה שישי בערב, וכולם בחוץ. כולם כולם כולם בחוץ

והוא רוצה להיות כולם, הוא רוצה שתהיי כולם

ותגידי מה את חושבת ואיך את מרגישה

אבל את לא מצליחה לחשוב.. הרעש הזה ממלא אותך

והרעש הזה, הרעש הזה לא מפסיק

ואת בטוחה שעוד שניה הכל יטבע, ((/יעלם /יפסיק /יגמר /יתייאש /ימאס))

כמה גשם

כמה רעש

הוא לא מֵאֶט ואת פוחדת

והרעש הזה, של הציפיות נוגחות ((/מכות /בועטות /שורטות)) בגג המכונית

הרעש הזה של ה-סונ-טו-בי אכזבה שדופק על החלונות

זה הרעש הזה שעושה לך

להיכנס מתחת לשמיכה ולהכנע לצמרמורת הנעימה מתסכלת שהקול שלו עושה לך כשהוא מדבר על נישוקים.

פתאום נזכרתי, אז כששללתי כל מה שאמר.

פתאום הבנתי, הבנתי שצדק בכל מה שאמר.

פתאום קצת נבהלתי שהוא ידע ככה, בקלות, בלי לשאול, פשוט ידע. בלי שאני אגלה, בלי שאני אסביר

בלי שאני עצמי עוד אדע בכלל, הוא ידע. ואולי זה משהו שרואים עלי? שאני מקרינה? אולי יש עוד דברים שאחרים יודעים ואני לא ומהזאת החוצפה הזאת לדעת לפני שאני יודעת?

אני שונאת שאנשים יודעים דברים שאני לא אומרת (ומצד שני, מחפשת מישהי שיבין אותי בלי שאני אסביר, או שיקלוט בלי שאני אגיד.. למה אני לא החלטית כ"כ חח?)

ובצד השני אני

רוצה שתדעי, את לא לבד

לא לבד.

לאן שלא תלכי, מה שלא תעשי

ירח שלי נושק לירח שלך

כוכבים של שלווה

דמעות של אהבה

את לא לבד,

אני אוהב אותך.

((רוצה לקשור מישהו))((חזק))

ילשךולכלהתאריתסתשךתואהכירצינאתקרפתמינאשכ

ךירוחאמיתואאיבחתשךתואהכירצינאימצעךותבאבחתהלהפיארתויילןיאשכ

עצירות מילים כלשהי,

ויש לי כלכך הרבה מה להגיד

תמיד מגיע הבנאדם הזה

שעושה בדיוק מה שיביא אותי ל..

אלוהים, כמה בולשיט כמה?

קח אותי מכאן בבקשה.

((עשיתי לו את שיחת מה מפריע לי בך, ואיכשהו יצאתי מהשיחה הזאת עם תחושה שאני צריכה להתנצל.

עצוב לי שהוא מרגיש שזה לגיטימי שאני אבטל את עצמי, אבל חס ושלום שהוא לא ישתיק את עצמו.

עצוב ומגעיל לי שאחר כך הוא מרשה לעצמו להגיד לי שאני חושבת שכל העולם סובב סביבי. עצוב לי.))

((ובכלזאת, התנצלתי.))

אני קוראת ויודעת, שאין קשר.

אני קוראת ויודעת שרק לפני שנה וקצת קראתי.

והסומק משתלט לי על הפרצוף, בין אם בעקבות המילים(מבוכה, לכלוך) או שבכלל מכעס.. אני לא יודעת.

אולי בכלל כל ההודעה הייתה רעיון לא מוצלח במיוחד אולי אני מתחרטת אמאמאמאמאמאמא.

יש לנו שקט כזה שגורם לגבות שלי להתקרב ולהתאמץ, שקט מתוח כזה.

יש לנו. ללללללללללללנננננננננננוווווווווו כאילוווווווו הוא פההה ויודע ומקשייבבבב ואני אומרתתתתתתתת וכל פעם מה שיש לו להגיד זה "פסה" "טוב" "אוקי" "וואטבר" אז כוסאמשלך. שיגלגל את זה בנייר כסף וידחוף לתחת.

אני לא יודעת אם זאת אדישות או התנשאות או שזה פשוט מובנה כבר, ולא באלי בנתיים לדעת

כי זה מן פיסת פאזל כזאת שלא מתאימה לי.

שלוש בבוקר מקופלת במיטה עם ספר,

כמעט מרגישה את הנשימות החמות שלך עלי, על הנקודה הכל-כך רגישה הזאת שלי,

הנקודה של החיבור בין הצוואר לכתפיים..נשימות רכות ומלטפות, מתוך שינה, נשימות רגועות..מרגיעות

כמעט.                                   ((העיניים נעצמות))

רק עוד קצת ויומולדת.

שבועיים בדיוק.

deep blue

רציתי שישאר לא רציתי שילך, ואמרתי לו ללכת והוא הלך ולא רציתי שילך רציתי שישאר

לא הכנסתי אותו סתם, רציתי שישאר והוא הלך כשאמרתי לו ללכת אבללא רציתי שילך

אמרתי שילך כי רציתי שישאר

רציתי שישאר.

כי הייתי צריכה סיבה לסמוך עליו, רציתי שכשאני אומרת לו ללכת הוא יראה שהוא לא מוותר

שיש לו סבלנותתתתתתתתת אליייייייי ולשטויות שליייייייייי ואלוהים יודע כמה פעמים דחפתי אנשים החוצה

רק רציתי שישאר.

ahrey sheasita tsa'ad rishon veraita shelo nafalata, magi'a hahitragshut.

hahitragshut hazot shegoremet lecha lirtsot laruts kol ma shenish'ar

hahitragshut hazot, shekmo shehi ba'a kacha hi holechet

vehi tamid holechet, hi tamid nigmeret

veaz anachnu nish'arim im hata'am shel pa'am, im hazichronot..nish'arim lachshov lean hi ne'elma.

hem tamid nigmarim li.

[mefahedet laruts]

רעדה לי קצת היד.

But for now I find, it's only in my dreams

 That I can change the world

I would be the sunlight in your universe

You would think my love was really something good

Baby, if I could, change the world

לא יודעת למה, שרה את זה בימים האחרונים הרבה[רק לעצמי כמובן] 

"יש זיקוקים בחוץ ואני כלכך רוצה גם. כלכך רוצה גם. בבקשה, בבקשה תנו לי גם."

הוא תמיד שם, כל מצב.. הוא תמיד שם

וכלכך רוצה להיות שם בשבילו ולחבק להגיד שמקבלת

שאעזור..לתמוך (הכל מאהבה, כי את לא חייבת לאהוב 2 אנשים, מותר גם שלושה..)

וקשה, כי את מתפרקת בעצמך ולכי תדביקי בנאדם כשאין לך זרועות לחבק את עצמך 

טוב טוב טוב ושיהיה שיהיה שיהיה. אין לי מילים אחרות לנסח אותך, אתה פשוט כזה. כל פעם מחדש הנשימה שלי נעצרת ואני אומרת לעצמי הנה.. זה סופסוף קורה, וזה לא קורה ואני שוב מכריזה ש"זהו, אני מוותרת.. יש זריחות שלא נועדו לעיניים שלי" ואז אנחנו נפגשים ואני בטוחה שאני רואה קרן אור כלשהי, אבל לא. פשוט לא. מתי באמת אעבור לזריחה אחרת?

*אסף אפלטוני, אני חושבת שאין דבר יותר מספק מזה*

[אנחות-הייאוש שלו, וכל הגיצים והניצוצות מחיכוך/התנגשות של שתי מתכות ו.. הקול הקטן הזה שאומר דיי, אסור.. לא הפעם, זה לא משחק חכם. את לא תפסידי, אבל גם לא תשיגי כלום.. כלום.

ובכלל, זה כלכך כלכך מסוכן כלכך כלכך כלכך כלכך מסוכן לי(אלא מי? לו? מה יש לו להפסיד? זאת את שנכנעת בקלות).. מתנגחים אחד בשניה ("את בטח זועפת עלי עכשיו") וזהירות, לא לאבד אצבע או.. או את עצמי איפשהו בשיחה. את עצמי.]

"זאת הייתה הפעם הראשונה ששלומקיצ פגשה ביכולת המסחררת של בלי להגיד דבר והיפוכו, ולהיות משוכנעת גם בדבר וגם בהיפוכו ולפיכך לשכנע בשניהם. זאת הייתה הפעם הראשונה ששלומקיצ פגשה מקרוב את היכולת של בלי לאהוב ולא לאהוב בעת ובעונה אחת, ובעיקר את הצורך שלה להיות נאהבת, למרות, ואולי בגלל, שהיא לא משיבה אהבה בחזרה."

"מזכירליאותך"

שכולם ימותו חח

["אותה האהבה, כמעט"]

תזדיינו.                                 

פשוט נזכרתי

בדברים שלא רציתי

או רוצה לז

כור ופשוט נכבה

ענן-אבק-מכונית-תפוז...

המנוע, או משהו כזה.

לחיי הסיטואציות המצחיקות.

בקרוב יומולדת. אם מישהו תוהה מה להביא לי.. אני רוצה שרשרת כזאת, הלב הורוד שהיה לי פעם.

כלכך הרבה פעמים שמעתי ש "אין אף אחת בעולם יותר מתאימה או יותר טובה לי ממך"

                                      "אף אחד לא יאהב אותך כמו שאני אוהב אותך..אף אחד"

                                      "אני לא אוותר עליך, אני אמשיך להלחם עד שתהיי שלי"

כלכך הרבה פעמים ראיתי איך אנשים נוטשים את המילים שלהם

אני?

בוחרת לא להאמין יותר.

אני כועסת, לא עליך אלא על עצמי.

אתה החולשה הכי גדולה שלי. הנה, אמרתי את זה

רק כי אני יודעת שזה כבר לא משנה הרי אתה יודע לבד, לא היית צריך לשמוע את זה ממני.

תמיד היית מבין קצת יותר ממני, תמיד ידעת לקלוט אותי ואני טיפשה. כלכך טיפשה שנתתי לך אפשרות לקרוא אותי ככה, כל כך מפגרת שנתתי לך להבין כמה אני חלשה לידך וכמה אתה פשוט יותר חזק ממני כשזה.. כשזה מגיע לרגעים כאלה.

ואני כועסת, לא עליך אלא על עצמי.

"ידע זה כוח", אתה יודע ומנצל. כל מה שאפשר, כל שניה שאפשר אתה מנצל אפילו שאתה יודע, אתה יודע שאני חלשה ושבכלל לא בטוח שאני אקום אחרי כל זה, אפילו שאתה יודע שמבין שנינו לי יותר קשה אפילו שאתה יודע כמה פעמים ניסיתי ונשברתי וניסיתי ונשברתי ו..דיי. אולי אתה סתם בוחר להתעלם? אולי אתה לא חכם כמו שנדמה לי ואתה לא שם לב מה אתה עושה?

אני פשוט לא מצליחה לתפוס אותך כדמות רעה, כל כמה שאני צועקת וכועסת ומקללת ומאחלת לך עתיד שחור(או שלא יהיה עתיד בכלל..) אני לא מצליחה לתת לך משקל של דמות מרושעת אצלי במוח.

ופעם ראשונה אסף, שלא חזרתי. לא נסוגתי ולא הרמתי ידיים מההחלטה הזאת, פעם ראשונה שלא חשבתי וקיוויתי וחלמתי על רגע מסויים ו.. הפעם זאת לא אני שלא מרפה.

זה אתה שמחזיק לי בחולצה וגורר אותי למטה. ואולי הדימוי המתאים הוא בכלל דוחף כי.. כי מה רע לך אסף? מה רע לך שם למעלה איתה? גם לי מגיע לא לחיות על ההודעות האלה גם לי מגיע משהו מעבר ואתה יודע שאני לא מסוגלת להתקדם כשאתה כאן אתה יודע.

הכל אתה יודע.

ואני כועסת, לא עליך אלא על עצמי.

"killing me softly with his words" והלוואי המשפט בכלל לא היה נוגע בי והלוואי המילים שלך לא היו נוגעות בי אבל כוסאמק אסף, אתה אשכרה מכבה אותי. אני בנאדם כלכך מדהים וגם אתה, גם אתה. אתה באמת כלכך מקסים ומתחשב ומתוק עם כל הפוזה הזאת של לשים זין על כולם ולא איכפת משומדבר אבל לפעמים אני מרגישה שאתה.. אתה, עם כל המקסימיות שלך, פשוט לא שם לב כמה אתה דורך עלי..

אולי אני מעדיפה לחשוב שאתה לא שם לב פשוט בגלל שאם אתה כן שם לב זה הופך אותך לבנאדם קר ומרושע, ואני לא מסוגלת לחשוב עליך ככה כי אני לא מכירה אותך ככה.

אני באמת מרגישה שזה משחק בשבילך, כאילו אתה באמת לא מבין עד כמה חשוב לי להמשיך כמו שאתה הצלחת להמשיך כמה אני רוצה להתקדם ולא להתקע עליך כל החיים שלי. המילים שלך כלכך קרות וריקות מרגשות וזה גומר אותי מבפנים להרגיש שזה לא יותר מהתגרות אצלך.

ואני כועסת, לא עליך אלא על עצמי.

שכשמגיע אסמס אני עדיין מחייכת.

רק בשביל להרגיע את הרוחות בבלוג - זה הפוסט הראשון שנכתב על אסף מבין כל אלה שהייתם משוכנעים שהם עליו

רק אני מסוגלת להיכנס

כשאין שום דבר בעולם שאני רוצה לעשות יותר מלצאת.

כלכך סתומהבלומה.                                       ילדה סוכר

                                                                את נוסעת ואני נשאר

                                                                 רק איתך הייתי מאושר

                                                                  מחכה שתחזרי אלי

רוצה לדעת ולא להאמין

רוצה להרגיש ולא להבין

כל הדברים מוליכות אותי אליך

[..]

הולך לאיבוד כשאנחנו לחוד

                       

רק ללכת מ

כאן

למתוח עוד

יום לנעול

את הזמן.

                 היה לי כיף רוב הזמן אתמול. רוב הזמן.         

על שאריות זכרונך האדום, וולס עיוור רוקדת, נושמת את חופש חסרונך

שלשלאותי בצד נחות והירח מחייך

מצטרף גם הוא למחול הדמיוני

של נפשי על גג בניין אל מול הכלום והשמיים, שנוכחותי חסרה להם כמו שהם חסרו לי.

                                             עלטה סביב

                                             הלוואי שאתה מקשיב

                                             אולי, אולי, אולי

                                             אתה בא וחוזר אלי

כל פעם מחדש להתרגל.. היא לא תעמוד יותר בצפירה - ולא בגלל שהיא לא רוצה, והיא לא תבוא ביום העצמאות לראות זיקוקים - היא לא מסוגלת להיות ערה וצלולה יותר מכמה שעות.. והיא לא תענה רוב הזמן,היא כבר בקושי שומעת ו.. ולא בטוח שהיא תזכור.

היא לא תעיר אותי בבוקר ולא תבוא לצעוק בצהריים ובטח שלא תבוא לתת נשיקה בערב

ותסלחו לי כולכם שאני לא רוצה לדבר על אף חייל

כי סבתא שלי מתה, והיא עדיין חיה.

"עם חיוך כזה איך אפשר שלא לחייך?"              

                                                                             וכלכך רציתי לטבוע במגע שלך

                                חיוך.

השניה שמפרידה בין קריאה להבנה

מספיקה לי כדי להתכסות בשכבה אדומה-ורודה חמה

מספיקה לו כדי להתעורר ולעשות רעש שוב, לשכנע אותי שלא.. לא להאמין. כי מי יכול?

צוחקת על עצמי, לפני שאחרים יעשו את זה.

אני פשוט לא רוצה להאמין יותר, מבחינתי it's all a lie

רגש אמיתי לא חושפים, מכאן, שכל חשיפה היא חשיפה של שקר, תעתוע כלשהו שאם לא אזהר

יפיל.

כבר כלכך נמאס לי מהפחד הזה

מהלזהר כל הזמן, חשדנות וחוסר אמון בכל דבר

נמאס לי כלכך לחיות בתוך קופסא.