ושוב פעם זה מכה בי

היצר ההרסני הזה

הדחף הכמעט אלים הזה לכלות

להשמיד

להעלים את כל מה שיצרתי

כל מה שבניתי

(תקשור אותי, מתחננת.

תקשור אותי.)

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=507708&blogcode=10892725

כי זה מידע חיוני.

יצחק:

"ואת לפעמים מתנהגת כמו זונה לא משנה כמה פעמים מנסים לפתוח אותך את תמיד נשארת סגורה."

חלמתי חלום אסור בלילה.

((: התגעגעתי כלכך ולא משנים לי כל הפלירטוטים(והנישוקים והלילות הלבנים והמכוניות והידיים והכאילו רגשות והנזקים והשברים והציפורניים והפרחים והראסטות והאנשים וכל הצומי שיש בעולם) כי אני כבר יודעת

יודעת מה שצריך.

+*+-._.-+*+

it's all in me can't you see i can see why can't you see?

it's all in me

:)

נמאס לי להסתכל שנה חצי שנה שלושה ימים אחורה ורק לחשוב

"שמן"

כנראה שכחתי לגלות לו שאני סיימתי לחכות לאנשים, לזמנים,  למקומות, להזדמנויות

כנראה שכחתי לספר לו שחיכיתי שלוש וחצי שנים בשביל שהכל ישבר

כנראה שכחתי להגיד לו שאין לי יותר סבלנות

אני לא מחכה לא יותר. (:

הזדמנות אחרונה יוצאת לדרךךך פם פם פםםםםםםם!!

עריכה:

כוסאמק, לא בא לי להגיד לו שזה הכל היה בשביל לראות אותו. כל המסע הזה לתלאביב בטרמפים וללכת שם לאיבוד ולהזיע ולהגעיל וכלכך לרצות וזה כלכך מעצבן שזה אפילו לא קצת חבל לו שלא נפגשנו וזה כלכך דפוק ומעצבן ואני מפסיקה כבר להתאמץ בשביל אנשים כי זה מיותר ובימלא לא צומח לי מזה שומדבר.

אוף כוסאמק מעצבן אותי שלו לא חבל. מעצבן אותי. לא נעים לי.

נהנתי מאוד גם בלעדיו, המון צומי באוויר וגם נשיקה מאממת אבל לא ככה רציתי את הערב שלי..לא בשביל זה נגררתי עד לשם. לא בשביל זה.

לא כיף לי כרגע, לא כיף לי בכלל.

עריכה2: הכל בסדר

נרגעתי מהר

כן כיף לי !! לאכפת לי DDDDDDDD:

לילהלבן היה כיף למרות הכל

ראיתי את יונ וראיתי את נדב[!!!!] וגם את שי הבן זונה. וגם את ערן. וקיבלתי דברים שהייתי צריכה לקבל מזמן ולא יצא לי.

חבל שאני שמנה,

חבל.

מתגייסת ב23.7 במקום ב15.12

אני רוצה לבכות.

(וגם לנשק אנשים מסויימים כי רק על זה אני חושבת בימים האחרונים)

(ובדרך נזכרת בשפתיים שונות שיצא לי להתקל בהן במהלך השנים האחרונות ומחייכת.)

נכנס הביתה, קופצת עליו. רגע בלי מילים ואז עוד שניים או שלושה כאלה על הלשון

והוא יתתחיל בשטויות והיא תחשוב על רגשות ואז הכל יהיה בסדר

הכל יהיה בסדר

כשהוא יחזור הביתה ויטרוק את הדלת מאחוריו והיא תזרוק את הספר על הריצפה ותרוץ ותחבק אותו חזק

והוא יספר כמה קשה היה שם והיא תחשוב כמה קשה היה כאן ואז הכל יהיה בסדר

הכל יהיה בסדר

יום שישי אחה"צ שניה לפני שהיא מתיאשת והולכת לישון הדלת נפתחת וזה הראש שלו שם בפתח

והוא מחייך וקורן ומזוקן וכל כך יפה באופן כללי והוא יניח את התיקים על הרצפה ויגיד "נו", גם בלב.

היא תקום ויראו לה את התחתונים אבל זה לא חשוב כי הוא כאן, וזה כל מה שחשוב, לא התחתונים ולא העמוד בספר שנעלם

הוא כאן.

ואת לא מבינה, היה שם כלכך קשה ומתיש ולא נעים, לא נעים לי

ואתה לא מבין, היה כאן כלכך לבד וכלכך עצוב ולא נעים, לא נעים לי

[כי משהו לא עובד אצלי כשזה מגיע לרגשות, משהו נעצר. והוא התבאס ושמעתי, שמעתי את זה ברווח שבין ה לבין ה שלו.

ורציתי שהוא יכנס בדלת ואני ארוץ אליו ואחבק אותו ואני אגיד לו "מאמי". וזה בערך יספיק, כי זה בערך מה שאני יכולה לספק.]

"עושה רק בעיות

כתוב לי על המצח.."

 אלון

כביכול אתה אמור להיות הגדול, הבוגר, החכם יותר

אבל ככל שעוברים הימים אני מגלה שאתה פשוט ילד קטן עם רווח בשיניים ולא יותר מזה.

מעניין אותי מתי תצא מפינת הביטחון הקטנה שלך ותבין המון דברים שהיית צריך להבין כבר מזמן

אני לא בטוחה שאני רוצה להשאר בסביבה מספיק זמן בשביל לראות את זה קורה

כי אני מניחה שבקרוב זה לא יקרה

אתה עושה לי כאב ראש.

שותה אחד, אחריו עוד אחד ואחריו עוד אחד

ועוד ועוד ועוד

ולא דיי לה

לא מסוגלת להפסיק

התמכרות קטנה גדולה מאוד

ואז כשאמרתי? הצלחתי

אני הצלחתי.

(או שאולי פשוט לא הייתה פרנסה.)

And I wanna believe you When you tell me that it'll be ok Yeah, I try to believe you But I don't

i stole the princess's crown

ואתה

אתה והמניפולציות הריגשיות שלך, אין בך טיפת רחמים?

ואם עוד לא שמת לב, שלך אני כבר מזמן לא.

ואו. שלוש שעות וחצי של שטויות

אבל מצחיק

אבל כיף

אבל אסור

כי אסור.

כי את יודעת כבר את זוכרת כבר

סיכמנו כבר (:

אסור.

(כי אין לה ציצים גדולים)

תמיד אהבתי יציאות דרמטיות, ואתה ברוב טובך אהבת לספק לי סיבות ליציאות דרמטיות

כשאני לא שוכחת, אני משתדלת להשאיר סימן כמה שיותר אדום על הלחי הרכה והזיפית שלך.

אתמול כשישבנו והגוף שלי עלה וירד לקצב הנשימות שלך יכולתי לשמוע את הלב שלך מוותר על הדרמות להיום

ושמחתי.

יא חארות מעל 40 כניסות ו2 תגובות?!%$#3$% מהזה הזין הזה

אני לא אשקר ולא אכחיש, כל ההתקשרות הזאת גורמת ללב שלי לשכשך בתחתונים מרוב פחד

ומה אם אני לא אצליח יותר להתקרב לאנשים? זה בדיוק כמו פעם

משאירה דוגמית ובורחת לאחד הבא, משאירה מאחורי עקבות כדי שיוכלו לחזור לתת את הצומי שאני כלכך זקוקה לו.

אז מה אני אמורה להגיד? מצטערת אבל אני לא אוהבת שאתה קורא לי ככה? כי זה גורם לי להיות אדומה ולהתחבא מאחורי הידיים? אז הנה אני אומרת

תפסיק לקרוא לי ככה

תפסיק לגרום לי להרגיש רצויה

תפסיק לתת לי את התחושה שיש מישהו בקטע

בקטע רגיל

לא בקטע של מיטה

תפסיק.

אגב זה, הנה אקס על סמים

הוא (כתובת הדואר האלקטרוני לא אומתה) אומר/ת:

ואם הייתי נוטה שמאלה? היית אוהב אותי?

ואם היה לי אף של חזיר היית אוהב אותי?

אוהב יותר או אוהב פחות?

אותו דבר? אתה בטוח?

ואם הייתי חמישה קילו פחות? היית אוהב אותי?

אוהב יותר או אוהב פחות?

אותו דבר? אתה בטוח?

ואם יכולתי לשיר יפה היית אוהב אותי?

אוהב יותר או אוהב פחות?

אותו דבר? אתה בטוח?

ואם הייתי היא היית אוהב אותי?

אוהב יותר או אוהב פחות?

אותו דבר?

אתה בטוח?

אני לא שוכחת אף פעם שכולן ממנה ומטה.

אבל היום זה כבר לא חשוב כלכך

מסוגלת לקבל ולהכיל גם בלי לתת מעצמי, מסוגלת להקשיב ולעזור גם בלי להשפך החוצה.

קצת אחרת.

עודף בטחון עצמי הוא סתם כיסוי למעט מאוד בטחון עצמי.

מעט מאוד.

הלוואי הכל היה קל כמו שבא לי שזה יהיה

הלוואי שבשניה הכל היה מסתדר כמו שאני רוצה שיסתדר

הלוואי היו לי ציפורניים יפות

וגוף מושלם

ויכולת לאהוב אנשים למרות המגרעות שלהם

אבל אין לי ציפורניים יפות או גוף מושלם או את היכולת המדהימה לאהוב אנשים למרות המגרעות שלהם.

דיי לחפש שלמות.

רקנשיקהישנהבמצחממנווהכליהיהבסדראנייודעתלמרותהכלאחריהכלגםאחרישוגםעכשיואנייודעתשאיןעודאחדכזה

איןעודאףאחדכזהבעולם.

הלוואיוזהלאהיהככההלוואיוכלפעםשאנימדברתעליולאהייתימתרגשתוהלבשליהיהעובדרגיל

הלוואישכלפעםשהייתימדברתעליולאהייתימרגישהאתהצורךהזהלרוץאליוולתתלוסטירהטלנובלית.

"את יודעת, אני באמת לא חושב שאי פעם הכרתי מישהי יותר מדהימה ממך.

באמת שחשבתי על זה ואף אחת לא משתווה לך. אני תמיד מחפש מישי שתהיה כמוך ופשוט אין דבר כזה

ומבחינתי את הכי מיוחדת ומה לעשות זה לא ישתנה לעולם ולא משנה כמה חברות יהיו או לא יהיו לי

אני לא אשקר היא הייתה משמעותית בשבילי אבל ממש לא כמוך

אין מה לעשות נויקו (..), את תמיד תיהי הרף מבחינתי."

אל תגיד לי את זה עכשיו

אל תגיד לי את זה עכשיו כשהייתי צריכה לשמוע את זה אז

כלכך רציתי לשמוע את זה אז.

-

היום יצחק דיבר איתי.

המילה "התאהבתי" עדיין מסתובבת לי בראש ולא..לא. פשוט לא.

תפסיקו לאהוב אותי פשוט תפסיקו

דיי. דיי.

מחזיק את מה שנשאר ולא מבין, לא מבין, לא מבין איך הגעתי לכאן למה הגעתי לכאן ומהזה בדיוק כאן.

נכנסתי להתקלח וכרגיל פתחתי את האיזור בשביל לנקות קורי עכביש, וכשהסתכלתי הופתעתי לגלות שלא היה שם אפילו לא אחד.. בדיעבד אני יודע שזה היה הרגע לברוח אבל היו לי יותר מידי מחשבות בתא העליון בשביל שזה ידאיג אותי. הפכתי את זה ובדקתי כל צד כדי לבדוק שהכל שלם ולא פגום והחזרתי את זה בחזרה למיטה כשפתאום היא נכנסה. סגרתי את האיזור מהר וקיוויתי שהיא לא ראתה, אבל היא ראתה. "זה בסדר" היא אמרה לי "אני יודעת. גם לי. גם אני." ופתחה את האיזור שלה, והיא כל כך יפה וכל כך חשופה וכל כך אמיתית. "תראה לי את שלך" "אבל זה שלי" "אבל אנחנו אחד, לא?" "אנחנו אחד וחצי" "אל תדאג, כבר ראיתי זה.. וזה כל כך יפה וכל כך חשוף וכל כך אמיתי. כמוך." "אני לא מסוגל, עדיין לא. באמת." "וגם נגעתי, וזה נגע בי חזרה. וקצת ניקיתי את זה כי מגיע לזה יחס טוב, כבר הרבה שנים שזה סובל ממך רק חרא וסבל ואיתי.. היית צריך לראות, זה היה מאושר." "את נגעת?" "אני נגעתי." "ואני חי?" "אתה לגמרי חי." והיא כל כך יפה וכל כך חשופה וכל כך אמיתית ואני לא מסוגל להגיד לה לא, לא מסוגל. אז פתחתי והיא חייכה, "אפשר לגעת?" ולא חיכתה. היא שלחה יד ושלפה ציפורניים. וחייכה. וזה כאב, זה כלכך כאב ושרף וצרב שחשבתי שאני נשרף, אני זוכר שצרחתי או שזאת היא צרחה או ששנינו צרחנו כי אנחנו בימלא אחד וחצי, וככה אנחנו צורחים, או צורח וחצי, וגם הזה צורח והכל צרחה אחת גדולה ואני חושב כוסאמק בת זונה תעזבי לי את הלב, תעזבי אותו. הוא מת, אני מת. תעזבי אותו.

ועכשיו אני כאן, מחזיק את מה שנשאר ולא מבין, לא מבין, לא מבין איך הגעתי לכאן למה הגעתי לכאן ומהזה בדיוק כאן.

אני לא יודעת מהזה או למה זה, אני לא מבינה מאיפה זה ואיך זה קרה, אבל זה יצא עכשיו. וזהו. אני מקבלת את זה.

"יש בעיה?"

"לא למה?"

"נדמה לי שאתה בורח ממני מאז שיצאנו".

מישהו שהיה חשוב בחיים שלי, עשה הבדל ונעלם(או לא)

א' - שהיה החבר הכי טוב שלי בעולם והבן אדם הראשון שבאמת אהבתי.

הכרנו כאן אני חושבת, ואז גם באימיילים ואז גם במסנג'ר בטלפון באסמסים ובכל מקום יצא לנו להכיר, למרות שזה היה מיותר כי מהרגע הראשון ידעתי שאני כבר קצת מכירה אותו וגם הוא קצת מכיר אותי. וזה היה יפה, זה היה פשוט מקסים.

אני זוכרת שהוא נסע לאיזה קורצ מש"צים מד"צים אנ'לא זוכרת מהזה היה, אני זוכרת שהוא הלך לגבעה להביא לה דג, אני זוכרת שהוא ביקש ממנה לתת לה נשיקה, אני זוכרת שהוא נפרד מאחת אחרת למרות שגם לה קראו כמוני, אני זוכרת שכשהיה עם אור הוא היה שם, אני זוכרת בגן שעשועים במקום אחר אני בתוך מתקן והוא בתוך הטלפון ושנינו בתוך עצמינו, אני זוכרת לא לדבר ואני זוכרת גם התגובות, אני זוכרת שהוא רצה חברה טובה שלו עם שם מצחיק ואני זוכרת שההיא שיגעה אותו ואני שונאת אותה, אני זוכרת שהוא התאהב ושנשבר לי הלב ושכל מה שרציתי היה להיות שם במקומה, אני זוכרת כשהם נפרדו והוא עדיין רצה ואפילו כתב ש"כולן ממך ומטה" ואני זוכרת שהוא חזר לאהוב אותי פתאום, אני זוכרת שלא הלכתי לבומבמלה בשניה האחרונה וחיכיתי לו יום שלם בת"א בשביל 20 דק', אני זוכרת שהוא הלך וחזר רק כי הוא לא נתן לי נשיקה והלך שוב, אני זוכרת שהוא עישן ואני זוכרת יום כיפור שצמתי בשביל שיחזור, אני זוכרת שחבר שלו שבר צלע אז הוא לא בא, אני זוכרת שאבא השתגע אז הוא לא בא, אני זוכרת חופשה פתאומית אז הוא לא בא, אני זוכרת יום לפני הגיוס שאח"כ כשחזרתי הביתה כתבתי וקישטתי את זה כ"היום הכי מדהים בעולם", אני זוכרת את הגיוס וכל מה שהיה אח"כ, אני זוכרת את ה"תאהב אותי" שבחיים אני לא אפסיק להתחרט עליו ואני זוכרת את היום שהבנתי שאני לא צריכה אותו במקום הזה יותר, אני זוכרת שחזרנו לדבר והבנתי כמה שכן התגעגעתי ואני כן צריכה אותו כאן איתי, כי הוא כבר חלק בלתי נפרד ממני, ואני זוכרת שהוא אחלה בנאדם ואני חייבת לו המון. אני חייבת לו כלכך הרבה.

הוא היה איתי בתקופה הכי שחורה בחיים שלי, בתקופה הכי שחורה של מי שהייתי.. אני חייבת לו המון, והוא חלק ממני גם אם אני רוצה וגם אם לא.. הוא בנאדם מדהים גם כשקשה לו להיות כזה או להאמין שהוא כזה, הוא קסום ומלא אנרגיות חיוביות גם כשהוא מתלונן ושנמאס לו ושהוא כבר לא מאמין בעצמו, הוא מצחיק ושנון ותמיד גורם לי לחייך גם כשאני ממש לא רוצה שהוא יעשה את זה..  הוא לא מושלם, הוא כיבה אותי ודרך עלי ושבר אותי ופער בי חורים שאני לא יודעת אם הם לגמרי יסגרו יום אחד, אבל הוא ארבע שנים מהחיים שלי בתקווה שימשיך להיות אצלי ברקע, שימשיך להיות כאן.

אני וא' באיזה חופש גדול.

א'2. החבר הכי טוב שלי בעולם.

אני חושבת שהבנתי את זה כשהצלחתי להגיד לו "אני אוהבת אותך" ובאמת להתכוון לזה, להסמיק ולהיות נבוכה ושהלב יפעם בטירוף וכלכך לחכות שזה יחזור אבל להכין את הכריות לאכזבה, לשמוע מחדש ורק לרצות להגיד שוב אותו הדבר. אני חושבת שבשנה [יותר?] שאנחנו בקשר הוא כלכך שינה אותי וכלכך ביגר אותי.. העקשנות הזאת שלו, וחוסר ההתכופפות שלו לגחמות הקטנות והמטומטמות שלי.. הברוגזים שהוא שולף יותר מהר ממני גרמו לי להבין - זאת לא עוד מערכת יחסים שאני שולטת בה והוא פשוט נמצא בה, הוא צד פעיל וגם קובע בקשר הזה וזה מדהים אותי כי כל כך נדירים האנשים שיעמדו מולי, שיגידו לי "לא, לכי לפינה עכשיו!". הוא כמעט ולא מספר לי, הוא שומר הכל בפנים ובהתחלה הייתי משתגעת הייתי מתחננת למידע כלכך רציתי שהוא ישתף אותי גם אבל היום אני יודעת שזה לא צריך להיות ככה, אני יודעת שאני חשובה לו והוא אוהב אותי אז אין לו שום סיבה ללא לספר מעבר לזה שהוא כנראה לא בנאדם שמספר.. הוא לפעמים ילדותי ויורד עלי הרבה, הוא חצוף ויש לו יותר אגו ממה שיש לי ואני כלכך אוהבת אותו. אני אוהבת אותו גם כשזה מפחיד אותי לכתוב את זה כאן. הוא יציב וגם פרוע בבת אחת.. מה זה? מהזה האושר הזה? אני כלכך שמחה שהוא נפל עלי משומקום.. משומקום.  בסטסט פרינד אינדיד.

אלה שני הגברים של חיי, אני מניחה.

לפעמים נגמרות המילים וכל מה שנשאר שידבר במקומה זה אתה.

סימנים לנוכחות בחיים אפשר למצוא כאן, כאן כאן ושם.

מעבר לזה, חושבת שנאמר כל מה שצריך היה להאמר

ונכתב, אוהו כמה שנכתב.

"את תעלומה" שומעת שוב ושוב מזכירה כמו פעם

שלא כל אגוז קשה לפיצוח שווה את העבודה הקשה***.

אין מה להגיד, תנסה תכבוש ועוד שבועיים זה יעבור רק.. רק תן לי לעשות את שלי בשקט.

תודה.

(:

זה גורם ללב שלי להתפוצץ באלף שמונים ואחד גוונים של אושר שמחה ו..ו.. ו.

(: 6:2, אבל זה לא אני זה אתה. באמת.

כמו להדליק את הרדיו באוטו בדרך למתכונת בספרות, לשמוע תותים כל הדרך ולא לצאת מהאוטו עד שהשיר יגמר

אפילו כשהמורה השמנה למתמטיקה עוברת ליד ומסתכלת וצוחקת, רוקדות כמו מטומטמות

כי זה הטוב הזה שנשפך מפתחי האוורור של הבפנימה, שמשחרר משהו קטן גם לכמה רגעים (עד שיסגר שוב).

תחזיק לי את היד כי אני חושבת שאני ממריאה עכשיו

או שעדיף שתחכה למטה עד שאחזור

[כי תמיד נופלים].

סתם כי אני רוצה לעדכן

ואין לי מה לכתוב

יש כאן מישהי

לפעמים אני נכנסת לקרוא

אבל מיד בורחת

כי כשהיא כותבת אני מרגישה

כאילו היא נכנסה לי לפינה

הכי אישית סודית כמוסה רק שלי שלי רק שלי

וכתבה כל מה שעבר שם

כל מה שצריך היה להשאר שם

לפעמים זה מפחיד

לפעמים זה מדהים

אבל יש כאן מישהי כזאת.