כמו מטייל אוסטרלי שחותך לעצמו יד
אני חותכת אותך עכשיו מתוך הלב שלי
משחקים, משחקים
ברחבי העיר
תגיד לי אם זה מישהו שאני מכירה

דם זה דם ורגשות כנים
חגורה אחת עבה ותחתונים
מישהו שלוחש באוזן
אם אתה רוצה סמים

ותוכניות לברוח
ורצון לבלוע את העיר
איך שאני קמה בלילה
ולידי יש גוף שאני לא מכירה

אף אחד כבר לא מזהיר אותך לפני שזה נגמר
אף אחד לא מספר כמה זה יכאב
ואין תמרור בצד או אור שמהבהב

ויש נשים שמחפשות אותך רוצות שתנסה
ואנשים שנהנים לראות אותך סובל
כמו מטייל אוסטרלי אתה כל כך מתבלבל

מכל התוכניות לברוח
ורצון לבלוע את העיר
איך שאני קמה בלילה
ולידי יש גוף שאני לא מכירה

הרוח מרחים עלי ולא אומר מילה

(אני? מעוותת שירים? מפתאום?)

והלוואי, הלוואי הלוואי הלוואי זו הייתה הפעם האחרונה שחלמתי עליך בלילה.

אתמול בעבודה מישהו שנראה בסביבות ה25-30 התחיל איתי

זה היה מוזר

ולא יודעת

פשוט לא יודעת

כ"כ מכוערת יא אללה.

"באת אחרי בשביל זה?"

"כן ובאתי לשאול"

..

"לשאול מה?"

"אם אפשר לצאת איתך"

אני שונאת את הבלוג הזה

הוא כל הזמן מזכיר לי כמה אני צבועה.

אני מצטערת שכשנאי אומרת "ברור שאני רק שלך" זה שקר

הלוואי הייתי יכולה להיות רק של מישהו אחד

אין לי כוח להסביר

אני צריכה לבקש מעוד מישהו סליחה וזה מתחיל לעצבן אותי

שונאת לבקש סליחה שונאת

"את כבר לא יפה כמו פעם, את יודעת?"

אהההההההההההההההה.

X נמחק

קישור.

מתגעגעתלימיםשהייתיאומרת'טובהיוםלאאוכלים'והייתיעומדתבזה.

אני כלכך התגעגעתי ניניני אני לא מאמין שזה קורה בלהלבלה

כוסאמא שלך טוב?

אני שונאת אותך ואני שונאת כשאתה נחמד כזה וחמוד כי זה גורם לי להפסיק לשנוא אותך ואני שונאת שאתה אומר שאתה מתגעגע כי זה עוד יותר גורם לי להפסיק לשנוא אותך ואני שונאת כשאתה קורא לי לולי/נועלולי כי אני נמסההההההההההההההההההההההההההההההה תוך כדי שיחה ואני שונאת את זה שקשה לי להתנתק ממךךךךךךךךךךך אתה בכל מקוםםםםםםם ואני שונאת את זה שפשוט כיף לי לדבר איתך, כיף לי להרגיש כאילו אתה ידיד שלי אבל איכשהו זה אף פעם לא בדיוק מערכת יחסים של ידידים כי איכשהו תמיד תגיד לי "בואי" ואז אני אתעצבן ואתמרמר כי הבואי שלך תמיד מזכיר לי את הבואי של פעם, "בואי-לכמה-זמן-אני-אגיד-לך-כמה-התגעגעתי-בחושך-ואז-שוב-לא-נדבר" כוסאמק טוב?

פשוט כוסאמק.

ואני לא מצליחה להפסיק אני נהנת מהמחשבה שאולי עוד כן יש לך משהו אלי אני נהנת להרגיש שזאת לא רק אני שלא סגרה מעגל עדיין זה מחרפן אותי אני פשוט לא יודעת מה לעשות יותר

זה בסדר, כי גם ככה בימלא לא נדבר עכשיו, אני הייתי חסרת טאקט וזה לא פסדר, אבל ידעתי שבשלב מסויים אני אצטרך להגיד לך איך אני מרגישה

וזה לא מה שאני חושבת עליך, זה איך שאתה נותן לי להרגיש.

אני מצטערת  וזה.

אני בכלל לא יודעת אם יש לך את הבלוג שלי או שאתה נכנס רק כשאני שולחת במסנג'ר

זה כבר לא חשוב לי, ללללאאאאאאאא לאאאאאא לא חשוב ליייייייי (שמעתי שאם אומרים את זה מספיק פעמים זה מתגשם).

כוס אמא של העולם אני שונאת לבכות ודיי לחפור לי במסנג'ר אנשים

אתם יודעים נו, כשהכל מתערבב ולא יודעים לאיזה יחס לצפות ואיזה רגעים יהיו הפעם ועם מה אני אצא מהיום הזה אחרי הכל ואיזה תחושה אני אקבל שוב מכל החרא הזה ומה יהיה הפעם ולעשות את זה או לא? כי בתכלס אף אחד לא יכול להבטיח לי כלום, יכולהיות שעוד שניה משהו שעשיתי אתמול והלך פיצוץ יהיה כמו לירות לעצמי ברגל עכשיו(הי, אני חושבת שהיום הוכיח את זה..אבל רק בערך), וזה מעצבן כי אני לא יודעת למה לצפות! ואני אוהבת לדעת לקראת מה אני הולכת, אני אוהבת עקביות אני אוהבת לדעת אני שונאת את זה בדיוק מאותה הסיבה שאני מפחדת מהחושך, אני לא יכולה להיות במצב שאני לא יודעת מה קורה סביבי זה מלחיץ ומעצבן ומפחיד אותי ואני מתחילה להזות והכל מתפקשש כי אני מפחדת ולא עושה כלום או כן עושה ונדפקת חזק כאילו ממש נמרחת על הריצפה כמו איזה מסכנה ובוכה למה עשיתי ואיזה טמבלית ואז אני מאשימה אחרים לא את עצמי למה מה אני טמבלית?! כל השאר טמבלים ואני כועסת ולא מדברת ויעני ברוגז וכאלה ובלהלבלה ואני כועסת ובעצבים וכולי בגעגועים ועל קוצים ולעשות את זה או לא נו מה לעשות את זה או לא וחולמת על זה בלילה ומתחרפנת עם זה ודופקת את הראש כי לא יודעת מה לעשות בדיוק כמו פעם כי הרי פעם שעברה התאכזבתי אז למה לי לנסות שוב בשביל להתאכזב שוב אז לא מנסה ואז עובר מלא זמן ושוכחים כבר מהכל ואז פתאום ברגע של קלות דעת כן עושה את זה כמו טמבלית ומתאכזבת אבל כמו יתוש שנדבק למנורה כמעט נהנת מהכאב הזה כמעט דורשת את ההתעללות הזאת אז חוזרת שוב ולאט לאט מתרגלים שוב לשגרה המוזרה הזאת של שוב ואז שוב החוסר ידע וללכת בחושך להיות כמו עיוורת שוב ודיי אני לא רוצה את זה יותר זה מחרפן לי ת'צורה כאילו מה הקטע מה?

אתם יודעים? נו.

ואו הייתי חייבת להגיד את זה

באסה שאי אפשר לכתוב שמות i hate sheelot

אני אוהבת לכתוב כאן עם שמות, כי זה נותן לי מקום להתפרק עד הרגע שנאי אחליט לגשת עם זה לאנשים מסויימים, ועכשיו כשקשה לי זה בעצם קצת חוסם אותי, אבל אני פסדר.

(L) אני אוהבת.

אנשים שאני מוכנה שיחתמו לי על הציצי

 X[הציצים שלי.]

ליאור אשכנזי

פטריק דמפסי

ג'וש הרטנט

וונתוורת' מילר

ג'וני דפ

ריצ'רד גיר

וכמובן

 MY PUTCH

כמו שגוף בגוף נוגע

זה לא אותו דבר

כמו לחזור הביתה מהגשם של החוץ

זה לא אותו דבר

כמו לצרוח פנימה שזה לא אותו דבר

זה לא אותו דבר

כמו להציל את אמא

זה לא אותו דבר

מלבד הגעגוע

למשהו רגוע

לשיר מהעבר הלא רחוק

שכל האנשים שרים אותו ביחד

עד שנעלם הפחד

טוב לנו כל כך לישון עכשיו

ביחד

כמו מים שנוזלים מהתקרה

זה לא אותו דבר

האהבה שלנו שהתקררה

זה לא אותו דבר

להשתכר ולעשות שטויות

בחתונה של אחותך

זה לא אותו דבר

כמו לשחרר דמעה

זה לא אותו דבר

מלבד הגעגוע

למשהו רגוע

לשיר מהעבר הלא רחוק

שכל האנשים שרים אותו ביחד

עד שנעלם הפחד

טוב לנו כל כך לישון עכשיו

ביחד [*טוב לנו?]

כל השקרים האלה והסודיות הזאת זה כלכך דבילי

כי בסופו של דבר גם אני וגם האחרים יודעים, הקשרים שלנו נהרסים

ולקשקש על דברים אחרים ולהדחיק לא יעזור

לא נוח לי ככה, לא טוב לי בצורה הזאת

אני מתגעגעת לכלכך הרבה דברים לכלכך הרבה אנשים, שפעם היו החברים הכי טובים שלי=/

ואני יכולה לשבת ולבכות עוד שנים שהכל נהרס, אבל בתכלס אני כן מנסה ליצור קשר

אני כן מנסה להתקשר ליצור שיחות, יש אנשים שנעלמו לי החופש בצורה מזעזעת ועצובה.

יש אנשים שבאים והולכים יש אנשים שנשארים

חבל שכל אלה שאהבתי ממש הם מאלה שעוזבים בסופושל דבר.

[מצד שני, דברים אחרים מסתדרים בצורה שיותרמתאימה לי.]

א י ז ו ן ו ז י א

[*לא לי.]

פותחת עוד כפתור בחולצה במקום לפתוח את הפה ולדבר

מורידה את הכתפיה לאט כי קשה להיפתח ולספר

זאת את ותמיד תהיי

השליטה הבלתי מעורערת

של ארץ המילים שלא נאמרות.

כי אני יכולה

כי אני מפחדת

כי אני לא אגלה לך בחיים.

היה כיף, היה סופר כיף

הברזתי לשי - מעצבן אותי שנזכרתי בזה רק בדרך חזרה הביתה

הכרתי מלא אנשים -רוקדת-

ראיתי את אבי, מישהו שדיברתי איתו איפשהו בכיתה ח'

נשארתי צבועה כרגיל

לא יודעת, היה לי כיף.

תמונת ע"ץ [עין וציץ]
הכי טוב.