מי זו גינ יה

מתגלגלת בקלות

על הלשון המטונפת שלי

בוא

השקה אותי עם השנאה שלך

אין דבר

שמלוכלכת כמוני

אוהבת יותר

מקצת מכות.

התמונה כל כך ישנה, אבל אני אוהבת איך שכל מה שהייתי צריכה לעשות

זה לכסות את העיניים

כדי להרגיש מרופדת.

 (מחקתיבטעות)

כל כך קשה לי להחשף בפניה

אבל עשיתי את זה בכל זאת

זה היה מפחיד פחות ממה שחשבתי שזה יהיה

והיא הייתה קלילה יותר ממה שחשבתי שהיא

יש לי נקודת חן על הירך, ממש איפה שהתחתון נגמר

שתי נקודות חן במחשוף העמוק

נקודת חן שניה לפני שהכתף מתחילה

ועוד אחת על כף היד

ועוד אחת בגב התחתון.

הרעש הסטטי והקבוע של הזמן הולך ואוזל גורם לי בשעה האחרונה להזות אותך שוב מולי
אני כל כך מתחרט על כל יום וכל דקה וכל שעה שבזבזתי על כל דבר שלא היה את
לא הייתי צריך אוטו חדש, ובטח שלא הייתי צריך את חפיסת הסיגריות כל יום
כל מה שפאקינג הייתי צריך זו את
כשנכנסת אז למקום המסריח הוא לחפש את הבחור המסריח שלך לא היה אחד שלא קילף אותך במבטו מפיסת הבד המסמורטטת שהייתה זרוקה עליך בהתנצלות
טיפות נזלת בצעו שבילים כל הדרך במורד אל פיך, ואני זוכר שחשבתי לעצמי כמה מטונפת את אם רק שבילי הדמעות שלך מצליחים לחשוף את צבע עורך האמיתי
היית כל כך יפה
עמדת שם אדומה מבושה ומכאב וצרחת עד שהריאות שלך כמעט נקרעו. צרחת את השם שלו דקות ארוכות וכולנו בהינו בדממה, ולא יכולתי שלא לדמיין אותך צורחת את שמי.
הורידים שלך איימו להתפקע וכל מה שרציתי היה להעיף את הכיסא על הראש של זה שגרם לך להרגיש ככה
לגרום לו לדמם את כל הסבל שלך החוצה
רציתי לעקור את העינים של כל גבר שאי פעם הסתכל עליך
רציתי לקום, לגאול את הצוואר הדק והשברירי שלך מיסוריו ולאחוז בראשך חזק בשתי ידיי
רציתי להטות אותו לאחור ולתת למשקל של כל המחשבות שלך ליפול אחורה, ליפול ממך, לתת לך אפשרות להרפות
רציתי להסתכל לך בעיניים כדי שתדעי כמה שאני אוהב אותך, כי אני כל כך אוהב אותך עד שהנשמה שלי מדממת כשאני לא מסוגל להושיט יד בזמן ולתפוס את הלב שלך כשהוא מתאבד על הריצפה המטונפת הזאת
אני לא מכיר אותך ואני כל כך אוהב אותך עד ששורף לי לנשום מהשניה שנכנסת כי הבנתי שחייתי בלעדיך כל הזמן הזה
רציתי לצעוק ולספר לכולם שכל מה שאני עושה מאז שנכנסת זה לשחזר כל צעד מחורבן וחסר משמעות שעשיתי בחיי רק כדי לבחון מתי היית שם ומתי חמקת לי מבין אצבעותי ולהלקות את עצמי על כך שלא ראיתי שאיפשהו בעולם אהבת חיי יושבת וקורעת את העור מהידיים רק כדי שכל הבפנים שלה יפסיק לבעור בכאב
רציתי לקרב אותך אלי ולנשום את כל הסודות המלוכלכים שאת נכשלת מלהחביא כשחרחורי הבכי שלך גורמים לך להשתנק כשאת נופלת על ארבע והדמעות הגדולות והעצובות שלך נופלות איתך
ועכשיו, שניה לפני שהכל נגמר,

ובנימה אחרת

היה קריר בימים האחרונים

אם זה ימשיך ככה אאלץ להתחיל ללבוש מכנסיים גם בבית

meh.

אני

אוהבת לשכל רגליים

חזק

אוהבת

כשאתה גורם לי

להרגיש את הדופק

-

לפעמים, שוב מתחמקת לתוכי התחושה שכשאני חשופה

כשאני אמיתית

ברגעים הכי נמוכים, כשאני אני

איש לא מסוגל לאהוב אותי.

כולם אומרים

'אבל אני לא כמו כולם'

ושוכחים שאין זכוכית יותר דקה ממני

אם כולם כמו כולם אז תהיו כמו כולם ואל תגידו שום דבר אחר

אני

רגישה

אני כל כך רגישה

זה לא שאני נהנת מזה

זה לא שביקשתי להיות כלכך

רגישה

אבל אני יודעת לעבוד עם זה

ואם אתם לא

אז לפחות תסמכו עלי שאני יודעת

ואל תשקרו לי

אני נאחזת בציפורניים במקלדת

לפעמים יש תחושה שהכתיבה זה הדבר היחידי שמחזיק אותי על הריצפה

אני תמיד מתחבאת בין האותיות

לא רוצה להמצא אבל מחכה שמישהו יבחין.

אני

בחורה

של

מילים

גע בי במילים שלך.

אהוב אותי עם מילים.

אותי.

ציור ישן

אני אוהבת אותו.

לקחתי לה את היד למרות שזה כואב
אני שונא שהיא הולכת מקדימה כי אני יודע שעוד שניה היא כבר לא תהיה.
היא הביטה בי מעבר לכתף במבט מחייך כמו שהבחורה שהייתה אתמול במיטה שלי עשתה, בעוד היא נהדפת קדימה וחוזרת אחורה
אני שונא כשאתן מסתכלות עלי ככה
אני רק רוצה ליפול על הבירכיים ולבכות ולבכות ולבכות ולבכות.
אל תביטי עלי כי לא מגיע לי שתראי אותי.
כשהיא סיימה היא התלבשה במהירות מדהימה, אבל הפילה את הבקבוק הריק כשחטפה את המעיל ויצאה מהדלת.
הזכוכית אומנם הייתה עבה אבל כשהבקבוק נפל לריצפה הוא נשבר כאילו כל החיים חיכה לרגע הזה.

הוא זר

סתם עוד זר

אבל נתתי לו לקרוא

והוא קרא

והוא ראה מה כתבתי

ורציתי לברוח

להעלם

אני לא חושבת שמישהו אי פעם קרא מה כתבתי

וראה

מתכדרת על הספה

נזכרת איך כל הדרך בחזרה לאוטו שלך

התרכזתי רק בדביקות שנשארה בין הירכיים

חולמת על הריח ששנים לא היה בחדר שהוא שלי

תחזור.

 


זה הלילה השני שאני לא ישנה

היום כשאמרתי לפסיכיאטר שיש הטבה

אני לא יודעת למה התכוונתי.

שבעת מדורי גיהנום פרוסים לפני ממקומי על הראשון שבהם.

שואפת אוויר מלוכלך ומוציאה אחד מלוכלך לא פחות

אין נוף יפה מזה, אין שום נוף יפה מזה

הפרצוף השעיר שלה מביט בי בדאגה

היא היצור הכי יפה בסביבה, ואולי בכלל נקודה.

אני שולחת חיוך מתנצל ומקווה חזק שהיא מבינה

אני לא מתכוונת ללכלך

אבל לפעמים עצם קיומי הוא לכלוך אחד גדול

זה לא בכוונה

אולי כן.

אין שניה לי

בהרס עצמי

או לפעמים

כך אני רוצה להאמין

בזה - אני רוצה להצטיין.

נורמה

אלף עם קירות ורודים

(מאז שהסקס גורם לי להרגיש פצועה

אני רק מפחדת

רוצה סקס בלי להרגיש פצועה אחר כך

אני כל כך רוצה)

לא לגמרי מבינה את המשמעות של

זה היה הלילה האחרון שנישן יחד

לאדעת

אולי כשיצא לי לישון אני אבין.

אין לי כוח לבכות

בריחה.

לפעמים אני לא יודעת

מה מפחיד אותי יותר

מה שקורה בחוץ

או מה שמתבשל בפנים

בריחה

נגמרו לי המקומות לברוח אליהם.

(רק הזרועות שלך)

-

לפעמים בלילה אני שואלת אותך

'תשמור עלי?'

לפעמים לוקח לך זמן

אבל תמיד אתה עונה

'תמיד'

וכמו תמיד אני שורצת במחילות הקטנות שבמוחי

אני שואבת בשלוקים גדולים את כל תשומת הלב שכולם נאותים להעניק לי

לעיתים, אני מעיפה מעלי את כולם.

אתם מגעילים אותי עד כדי רפלקס הקאה

תנו לי להתכדר בתוך עצמי

לדמם מכל טלאי קרוע שדאגתי לתפור בעצמי

אעפעף בריסים מלאכותיים, מבט קטן מעבר לכתף

מבט

החיבה שאני רוכשת לחלקכם מזוייפת עד כאב

לתעב את עצמי חשוב לי הרבה יותר מלדאוג, לתמוך ולחזק אתכם

והוא תמיד יהיה במקום הראשון

-

אני משפשפת בעוצמה את העור שעל עצמות הבריח שלי, מנסה להתנקות. מתגעגעת לתקופה בה הן היו בולטות קצת יותר.

אצבעותי נתקעות בדרכן הלוך ובדרכן חזור בשרשרת, ולא פעם אני נאלצת להסיט אותה לצד או לאחור.

ואני לא מרימה ידיים.

-

אני רוצה להגיד

תצילו אותי

כל כולי

כחלק מהרגרסיה המרשימה שעוברת עלי - חיפשתי את הבלוג 'ביקורות וברווזים'

מצאתי את הביקורת שעשו עלי

גיליתי שזה על בלוג ששכחתי שקיים.

בלוג ישן, בלוג אהוב.

הבלוג הישן שלי מת

לא ניתן לשחזור

האתר המטורף של הארכיון לא מוצא אותו

והוא מצא את אתר מייבלוג אז

כנראה שזה אבוד

ואני עצובה

ואני מתאבלת

אני מרגישה שחתיכה קטנה ממני קצת מתה איתו

הוא הילד שלי

לא יכול להיות שהוא מת.

כל בלוג הוא ילד.

"רק כדורים יעשו אותך בריאה

את בחיים לא תהיי

בלי זה

בחיים לא יהיה לך טוב

בלי זה

בחיים

רק כדורים."