כאן היה בין 10/2/2002-1/7/2006, בלוג קטן. והוא היה הבלוג שלי.
היו בו 1015 פוסטים ומחקתי היום 1014 מתוכם, כי הבלוג הזה אמנם היה קרוב ללבי פעם, אבל מאז חלפו הרבה מאוד שנים (וגם הבלוג שהחליף את הבלוג הזה כבר איננו מזמן). ואם ישראבלוג יאורכב בשרתי הספריה הלאומית (וכל הכבוד להם על הרצון לשמר את העבר הדיגיטלי החשוב הזה), אני עדיין חושבת שמוטב שהבלוג שלי יתנדף מן העולם ויילך בדרך כל בשר ואתר. אני לא מי שהייתי לפני 15 וגם לא לפני 11 שנים, והמחשבה על כך שהאינטרנט זוכר הכל מטרידה בעיניי. אז שישכח.
חפרתי כאן על טלויזיה ועל מוסיקה ועל ספרים ועל סריגה ועל אמנוצ' דיגיטלית, ועל פוליטיקה ועל אנשים מעצבנים בעבודה.
ואני מקווה שהדברים שכתבתי היו, לפחות במקצת, מצחיקים או מעוררי מחשבה ועניין.
סצינת הבלוגים והכתיבה בו - בין אם בישראבלוג, לייבג'ורנל, או וורדפרס, היתה קרובה ללבי מראשית הדרך.
הכרתי כאן חברים טובים, שהמשיכו הלאה והם כבר לא "חברים מהאינטרנט", אלא חברים. נחשפתי כאן לרעיונות מעניינים מהרבה אנשים חכמים ומעניינים, וגם נפתחו בפניי הזדמנויות מעניינות.
(ועכשיו אני בוכה ואני לא מוצאת טישיו.)
אז תודה על כל זה. ותודה ליריב שהקים את ישראבלוג לפני כל כך הרבה שנים ושינה את פניו של האינטרנט הישראלי.
לא תודה לנענע/10 שאף פעם לא ממש ידעו מה לעשות עם הילד החורג והמוזר הזה.
חבל שזה נגמר בצורה הזו, אבל כמו שכתב קורט וונגוט - "ככה זה."
ביי. היה נחמד. נהניתי. מקווה שגם אתם נהניתם.
בלוג 218 OUT.