ביום שבת הלכנו כולנו לבית האבות בו פאני נמצא לביקור. לקחנו את ברברו איתנו וירדנו מהתחתית לדרך הקיצור המובילה היישר לבית האבות.
פאני היתה מאושרת לראות את ברברו, יש לי הרושם שהיא קצת לקחה אותה לעבר העבר שלה, היא התלבשה יפה והיתה מסופרת, ממש נראתה מטופחת ומטופלת. כמה טוב לראות שדואגים לאדם מבוגר. בכלל בית האבות הזה פה, שהוא בית אבות ליהודים בלבד, אני קוראת לו "גן עדן למבוגרים". בחיי. הכל מתוקתק, נקי, העובדים נחמדים, יש פינות חמד בכל מקום, פרחים, פינת קפה חמודה, בה מגישים העובדים קפה עם מבחר עוגיות גם למבקרים. יש שם בית כנסת למטה די גדול, חדר אוכל למי שאוכל למטה, פעילויות של אירובי פעמיים בשבוע, הרצאות וחדר די גדול לכל אחד שמתגורר שם. הכל נקי ומסודר, פעם בשבוע מנקים את החדר, ממש כל מה שאפשר לבקש.
ישבנו איתה שעתיים וקצת, הזמן חלף לו הפעם בלי שארגיש. דיברנו, שתינו, הסתובבתי עם ברברו להראות לה את המקום. בתור תחנה אחרונה בחיים ,זו בהחלט תחנה שעוצבה יפה. יש אפילו ספריה אגב למי שמעוניין. ברברו הסתכלה בעיניים קצת דואגות כאילו עוברת לה בראש "מה, מתישהו גם אני אגיע למקום כזה?"...
חזרנו הביתה מאושרים ושמחים, הכנתי לנו ארוחת ערב חביבה, ישבנו בסלון ונהננו מהזמן.
הייה ממש יום חביב. את יום ראשון הקדשנו לעצמנו. כבר איכשהו הרבה זמן שלא היינו רק אנחנו עם עצמנו.לבד. החלטנו להיות פראקטיים, התחלנו באריזת התיקים שלי להקל על יום ראשון הבא, בו צריך ממש לסיים את האריזה כולה, ורציתי לראות כמה משקל יש לי.
עשינו קניות בפעם האחרונה,וכך עבר לו היום מהר ביותר.
ביום שני, נפרדתי לשלום מהרופא שלי פה, והלכתי עם ברברו לסופר לבחירת המצרכים הדרושים לקראת הערב. היא החליטה שהיא מוכרחה להזמין אותנו פעם נוספת ל - "פיסק גרטנג". מאכל שבדי המשלב דגים עם אורז פטריות גבינה יחד באותה תבנית באפייה. ממש ממש טעים.
חזרנו מהסופר, עשיתי סלט ירקות לבקשת הקהל, סלט ישראלי טעים כזה, דן סיים את העבודה ועלה למעלה רחוץ ונקי.
ברברו ערכה את השולחן חגיגי בסלון והזמינה גם את אנג'ליקה, ה"כאילו" בת שלה, להינות איתנו יחד אותו ערב. ישבנו, אכלנו, נהננו, צחקנו, הראנו את האלבומים שלנו מתיאלנד לאנג'ליקה והייה ערב כייפי וטעים.
ביום שלישי, כמובן שהלכתי למכון (אוטוטו מסתיימת התקופה של המכון פה, חייבים לנצל כל דקה פנויה לא?), ואחר הצהרים המאוחרים נפגשתי לפגישה אחרונה יחד עם אוסה, הבחורה המקסימה איתה טיילתי לאיים בדרום שטוקהולם בקיץ. כמובן שמריון שהפגישה ביננו, אספה את שתינו יחד מהתחתית וצעדנו יחד למסעדה חמודה (ולא רחוקה משם ותודה על כך כי קפאנו מקור, כבר התחיל להיות קרח על המדרכות) הנקראת "אטוטרי". כמו לומר אחת שתיים שלוש בשבדית.
ישבנו ואכלנו, צחקנו המון, כי ככה זה תמיד עם אוסה, וקיבלתי מתנת פרידה מקסימה ממנה. היא קנתה לי שני דברים בהם אני אוכל לזכור את שבדיה – סמרטוט לניקוי השיש במטבח עליו מצויירת שטוקהולם והאוניות בהן נסענו, ונר שכשמדליקים אותו הוא מסבב מעין פתיתי שלג מעליו, לזכור שקר פה. אמרתי לה שאת זה קצת קשה לשכוח....
ממש מקסימה, לא ציפיתי לקבל דבר.
ביום רביעי, התכוננתי לפרידה הנוספת מניק. אין מה לעשות, גם זה מגיע, התלמיד שלי שכל כך השקעתי בו כדי שידע משהו מהעברית, והנה הגיעה זמן לומר שלום.
מחשבות עלו לי בראש תוך כדי חתיכת הכרוב קטן קטן לסלט הכרוב הסיני, שקיבל מחמאות מאוחר יותר מכולם, שתי פשטידות שכולם יהיו מרוצים, הקצפת קרם קרמל שצריך לסיים (ככה זה כשעוזבים, לא כדאי להשאיר דבר פתוח) ואני מוכנה.
עשינו שיעור אחרון, יותר דיברנו וקראנו את הפרק הנוסף בספר (שאני מקווה בהחלט שעוד לפני שאני בת 40 הוא יסיים וידע מה קרה עם "אורי" בסופו של דבר..) והלכנו לסלון לצפות בחתונה של דן ושלי.
לא צפיתי בזה כבר שנתיים (הזמן עף כשנהנים) והייה נחמד להסביר לו מי זה מי כמה ולמה.
גילי הגיע בהמשך וגם דן. ישבנו אכלנו ונהננו. לקחנו גם סרט אבל הצלחנו לצפות בחצי. גילי החליט שהוא חוזר הביתה להכין שיעורים ויבוא אחר כך. מריון באה מאוחר מהעבודה וחשבה שגילי אצלנו. הוא חזר אחר כך לקחת אותה הביתה, וישבנו כולם יחד עם ניק, שנראה לי שנהנה מלפגוש אנשים חדשים דרכנו.
גם מניק זכיתי למתנה מקסימה ממנו ומהמשפחה, מתקן עם פלפל שחור בתוכו לבישול, שמועכים את הפלפל ואותו הדבר עם מלח. ממש מקסים! גם קליל, גם שימושי וגם לא כבד לקחת איתי, חשבו על הכל!
סיימנו את הערב עם חיוך, חיבקתי את ניק,קצת הסמיק הביישן,כשדן חיבק אותו זה קצת עבר ונפרדנו לשלום.
יום למחרת כבר קיבלתי מייל תודה ממנו ושהוא מאוד התרגש ושמח לפגוש את גילי ומריון ושהייה לו נפלא.
ביום חמישי, שזה ממש היום שחלף לו, הייה לי יום שלם יחד עם ברברו.
מהבוקר נסענו יחד למוזיאון ההיסטוריה הנורדית, בו יש אולם קולנוע ענק, ובו מוצגים סרטים בשלושה מיימדים. ראינו דוקא סרט רגיל, אבל מצולם מקסים על החיים מתחת למים.
ישבנו לנו יחד עם בית ספר שלם של ילדים בכיתה ו אבל זה לא ממש הפריע לנו.
הסרט חלף מהר, 45 דקות ואנחנו בחוץ.
הלכנו לכיוון האוטובוס בקור בחוץ, אני לא יודעת איך אבל עלינו על התחנה הלא נכונה, ומצאנו את עצמנו יושבות שוב באוטובוס לאותו הכיוון ממנו באנו. החלטנו שנמשיך כבר עם האוטובוס ונעשה איתו סיבוב. ככה יצאנו לנו לראות איך נראה האיזור מסביב, מה שהיה נחמד, והנהג השבדי החליט, שבתחנה האחרונה אנחנו חייבות לרדת, כי לפי החוקים הוא חייב להסתובב ולאסוף אותנו יחד עם נוסעים חדשים מהצד השני של הכביש הקטן. לפעמים עדיף לא להתווכח עם שבדים בוקים.
נסענו לנו למסעדה הצמחונית הטעימה בעיר, ישבנו שם עם כל אנשי העסקים מסביב ונשארנו אחריהם. דיברנו ודיברנו וכך חלפו להן שעתיים וחצי.
המשכנו משם לכיוון העיר, הסתובבנו, קנינו עד השעה חמש, אז כבר חשתי שממש מאוחר (לפי האור נדמה שהשעה היתה עשר בלילה) וכבר התחלתי לקפוא, לקחנו את האוטובוס הביתה שתיים שלוש ואני במקלחת החמה בבית להתחמם.
נותרו לי שלושה ימים. 3!!!! זה לא יאומן כמה שהימים הללו חלפו מהר.
מחר ניפגש עם טימאה חברתי ההונגריה וסטפן, ונלך איתם למסעדה האהובה עלינו פה באי. צריך להיפרד גם מבעלי המסעדה ה"אשורים". חמודים ביותר.
ביום שבת זו היומולדת של דן.
יום ראשון – יום אריזות ופרידה אחרונה ובשני אני בשדה התעופה.
קל –קשה, כבר אין לי כוח לחשוב על זה. אני פועלת מתוך המציאות.
אוספת. מסיימת. ואומרת שלום.
אני אתגעגע אל העיר הזו, זה בטוח. אולי זה ייקח קצת זמן, אולי זה לא יבוא מייד, אבל אני בטוחה שאיפשהו יבוא לי געגוע לרוגע שנמצא פה בכל ומי יודע, אולי גם לשלג?.....
לילה טוב.
בקרוב בארץ חזרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
