החיים הטיפשיים שלי משעממים רצח. כל כך משעממים שכבר שבועיים אין לי שום נושא לפוסט. אפילו לא נושא אחד קטן, עלוב, אומלל. שום כלום, גורנישט, נאדה.
כולם כותבים עשרים פוסטים בשבוע ורק אני מכרסמת את העט שעה ביום ונשארת רעבה. למעשה, האירוע הכי מעניין שקרה לי לאחרונה הוא שישבתי קרוב מדי לתנור החימום והרגל שלי הפכה לקבב.
המצב הידרדר כל כך, עד כי בשבוע החולף מצאתי את עצמי באישון לילה בתחנת אוטובוס שוממה, מבצעת עם עצמי את "פסטיבל שירי וויטני יוסטון לדורותיה" בצרחות רמות ומתלהבות המתיימרות להיקרא שירה. אכן, אין גבול להשפלה.
ואם כבר השפלה, אתמול העברתי באוניברסיטה הרצאה משפילה במיוחד על התפיסות ההומוסקסואליות של פרויד. פרויד היה זקן סוטה ומחורפן, שגילה עניין רב מדי ביציאות האנאליות שלו, מה שגרם לאחת הסטודנטיות בכיתה לחטוף התקף צחוק מטורף באמצע ההרצאה ולסחוף אחריה את כל הכיתה. אם לא הייתי חוששת שהדבר ישפיע לרעה על הציון שלי בקורס, הייתי מעמידה את כולם בשורה ויורה בהם מטווח אפס.
זו גם התייחסותי הסבלנית לשאלון השבועי של "ישרא" לגבי אלימות. נו, באמת, את מי מעניינת האלימות כאשר נופל דבר בישראל ומאמי וכפרה נפרדים? האם יש לאסון שפקד אותנו ביטוי ממצה יותר מזה של נופר בת ה - 12 וקצת (מזל מאזניים שוללללללללתתתת!!!1) אשר כתבה: "אין עוד סיבה לאכול, לצחוק לנשום... סלע קיומנו, האמת האחת, האמונה באדם, בכוחו לשנות, באהבה... הכל מת. מי יביא נחמה לנו ולכל בית ישראל? מי יחזיר לנו את התקווה?? (יהודה לוי??)"
וכאילו אין לי מספיק צרות, החלטתי לעשות מעשה מר ונמהר והתייצבתי מול קלטת כושר בכיכובה של אל מקפירסון, האשה והגוף.
המטרה המוצהרת היתה להיראות כמו אל:
בפועל יצאתי יותר ממורטטת משהייתי, ועד עכשיו אני סובלת מהתכווצויות שרירים במותניים, בלבלב ובבית השחי. אלוהי הסודוקו, האם היית חייב להמציא שרירים גם שם???
ובחזרה לקלטת הכושר המרנינה. שני המתעמלים בה הם מקפירסון, הבלונדה המחוננת, אשר זכתה בחיוך מקסים ובראש חלול להפליא, והמאמן "קארן", גוש שרירים מעורר אימה שטוען בלהט שהוא אשה אך איש אינו מאמין לו.
כעבור עשר דקות של תרגילים מפרכים החלטתי שעדיף כבר למות. למשמע צרחותיי ההיסטריות, הגיח הנסיך מחדרו בבהלה, רק כדי לגלות שהגעתי לשלב חיטוב הישבן ושאני בהתקף קריזה על הבלונדה.
"אוי, איזה תחת יש לי ... "מייבבת המקפירסון, כשהיא מציגה לראווה את העכוז המושלם ביותר עלי אדמות, שבמקרה מחובר אליה. "אוי, אוי ... אני חייבת לעבוד עליו".
הנסיך העיר שגם הוא לא מתנגד לעבוד לה על הישבן, והתעניין לדעת מדוע הבלונדה מתעמלת עם גורילה אפריקאית ולא עם מאמן רגיל. בתגובה, השלכתי עליו כרית וגירשתי אותו מהבית.
עכשיו אני צריכה לעבוד, אז אדיוס, חבר'ה. תהיו טובים והיזהרו משירים של מאיה בוסקילה.
נצ'יקות ועקיצות,
נטע.