ארבעה ימים חלפו מאז נפתחה תקופת המבחנים. שלי. ארבעה ימים בהם אני מסטולה מהתחת ומחסלת בקבוקי וויסקי כמו מים.

די קשה לעדכן בלוג במצב "כפית", אך למען הפסיכים שמסיבה לא ברורה טרחו ועשו מנוי לבלוג שלי, אני מתאמצת להפעיל את גלגלי המוח ולשחזר את קורותיי בימים האחרונים.

יום רביעי

בערב התחלתי ללמוד למבחן. אחרי מקלחת חמה שנמשכה שלוש שעות, לבשתי את טרנינג הסבתות השקסי שלי ואת נעלי "קיפי" שחמסתי מהנסיך והתיישבתי בקצה המיטה, קרוב מאד לתנור החימום.

במשך כמה שעות קראתי על הגיגיהם של שובניסטים מהמאות 20-15, קראתי, קראתי והתעצבנתי עד שיצא לי עשן מהאוזניים. לא בגלל הטקסטים המגוחכים, חלילה, אלא בשל העובדה המצערת שבזמן שאני מכלה את זמני לריק על שובניסטים ארורים, בטלויזיה משודרת תוכנית המופת "הדוגמניוצ". דיכאון, דיכאון, דיכאון.

מרוב דיכאון ועייפות נשענתי לאחור על המיטה ונרדמתי. כשעה לאחר מכן התעוררתי לסירחון ל"ג בעומר מלבב שהתפשט ברחבי החדר.

לרגע פילבלתי בעיני כחולד מצוי ומייד התעוות גופי בזעזוע. "קיפי נשרף! הו, גוד, קיפי נשרף!!!"

"מה? מה קרה? הנסיך התפרץ לחדר בבהלה והתחלחל למראה נעליו החרוכות."שרפת לי את הקיפים?!"

"המממ ... נרדמתי ..." יבבתי בבעתה כשאני סוקרת בבהלה את מה שהיו לפני שעה קלה נעלי קיפי נערצות וכעת הפכו לכפכפים מעושנים שניתן לראות דרכן את אצבעות הרגליים.

הנסיך לא הבין איך קצות הנעליים עלו באש בעוד שאצבעות רגליי הענוגות נותרו ללא פגע, אך לי היה ברור שזהו נס השמור רק לגמדות במידה 37 הנועלות נעלי ענקים במידה 45. האש פשוט לא הספיקה להגיע לכפות רגליי הזעירות ...

יום חמישי

בשם הלימודים הקדושים, ויתרתי על מלאכת ניקיון הבית. הנסיך, מצידו, מרגיש נפלא בדיר החזירים בו אנו מתגוררים (בכל זאת, מושבניק) ולכן לא נותרה ברירה אלא להזמין בהתרעת חירום, את גבי, עוזר הבית הרומני שלנו, שיבוא לקרצף את הזוהמה.