בין שלל החברות המשוגעות והנהנתניות שלי, רחלי היתה תמיד אי של שפיות. תזכורת לחינוך הדתי ה"ישן" והשמרני, המגדל נשים להיות רעיות ואמהות טובות, לעסוק בחינוך ולהיות צנועות.
כשכולנו חנכנו את הג'ינס הראשון שלנו והרחבנו מעט את המחשוף, רחלי היתה היחידה שדבקה בעקשנות בחצאית הארוכה והצנועה, בחולצות הסגורות ובשרוולים הארוכים.
וכשהתאהבנו וגילינו את טעמה המתוק של התשוקה, היא היתה שם כדי להזכיר לנו שיש עוד מי ששומר על "איסור ייחוד" ומתרחק מבן המין השני מרחק ארבע אמות.
רחלי היתה היחידה ששמרה בדקדקנות על כללי הצניעות ולא הניחה לבחור לגעת בה בקצה הזרת.
לידה, ידענו, אסור היה לספר בדיחות גסות, לפנטז על בחורים בקול, לחפף במצוות. די היה במבט המעונה שלה ובסומק שהציף את לחייה כדי להזכיר לנו שבנות חסודות אנו ושכדאי שנתנהג בהתאם.
אני זוכרת את הויכוחים האינסופיים שלנו בנושאים הלכתיים. אצלה הכל תמיד היה ברור: ההלכה קובעת כך וכך ואנו מצווים לפעול לפיה. אני, לעומת זאת, הייתי הווכחנית. מה הסיבה למצווה והאם אין דעות נוספות?
היא היתה משתגעת ממני.
עד גיל 23 רחלי היתה סגורה ב"גטו" של דתיים. עד אז לא יצא לה לשוחח שיחה של ממש עם חילוני "אותנטי" ואורח החיים החילוני כלל לא היה מוכר לה.
עד שהתקבלה לעבודה חדשה, והתחילה לעבוד עם חילונים.
בהתחלה היא היתה בהלם תרבות. בכל יום היתה שבה מעבודתה עם פרצוף מזועזע אחר ומצהירה בתדהמה ש"הם פשוט מושחתים, החילונים האלה. אין לך מושג מה הם שולחים אחד לשני באימייל!".
אבל הכי "מושחת" בעיניה היה כפיר. הוא היה בן 25, אתאיסט, שובב וסקסי, עם מבט של חדר מיטות וג'ורה במקום פה.
בהתחלה היא התרחקה ממנו כמו מאש. מאוחר יותר, לאחר שנזכרה בייעודה כבת העם הנבחר, היא ניסתה להחזיר אותו למוטב ואולי גם למצוא בו את הנשמה היהודית החבויה.
אבל כפיר צחק לה בפרצוף.
הוא נהנה להתגרות בה, לראות את "הדוסית הקטנה" מאדימה אל מול הביטויים המופקרים שלו ו"מתעלפת" מהחוצפה שלו.
די מהר הם הפכו ל"טום וג'רי". לא היה צריך הרבה יותר כדי שהוא יגרום לה לאבד את הראש.
מאז, כבר שלוש שנים, לא נמצא בחור דתי אחד שנשא חן בעיניה וכל השידוכים שניסו להתאים לה עלו בתוהו.
אף אחד מהם לא גרם לליבה לפעום כתותחים כמי שעשה כפיר. אף אחד מהם לא שילהב את דמיונה כמוהו. אף אחד מהם לא הצית בה את אש האהבה מלבדו.
ולא שמשהו מהחופשיות שלו דבק בה. היא עדיין נקראה בפי כולם "משמרת הצניעות" ועמיתיה לעבודה המשיכו לסנן עבורה אימיילים, לצנזר בפניה סיפורים "לא צנועים" ולשמור על שפה "נקיה" בשיחותיהם עמה.
שלוש שנים זה לא מעט. מישהו אחר כבר היה מתפרק.
בשלוש שנים הרבה דברים משתנים ומתעדנים. בהדרגה הם הפכו לחברים טובים. כל אחד מהם המשיך לחיות לפי אמונתו והשקפתו, אבל חיבה וידידות בהחלט פרחו שם.
עד לפני כחודש, אז גמלה בליבה של רחלי ההחלטה שהגיע הזמן לשחרר את כפיר לדרכו ולתת הזדמנות אמיתית לבחור בן-תורה שיהיה לה בעל ראוי, כפי שחינכו אותה.
היא החליטה לספר לו את הסוד.
שלושה ימים היא רעדה. לא אכלה ולא שתתה, משל היתה אסתר המלכה הבאה בפני המלך כדי להסיר את רוע הגזירה.
ואז היא הזמינה אותו לשיחה רצינית. יום ששי בצהרים, מעט לפני נחמת השבת.
הוא כבר ידע. כבר הרבה זמן הוא יודע. שלוש שנים בערך.
רחלי נדהמה. כל אותן שנים בהן התאמצה כל כך להסתיר, היא היתה בפניו כספר פתוח.
את לא רוצה מישהו כמוני. הוא אמר לה. אני לא בנאדם טוב.
רחלי שתקה. נעצה עיניים ברצפה ושתקה.
תאמיני לי, את לא רוצה שאני אהיה הראשון שלך
…
הו, אלוהים אדירים. רחלי רצתה למות. שרק תפער האדמה את פיה ותבלע אותה חיים.
וזהו. כך זה נגמר.
הם המשיכו לעבוד יחד, שומרים על מרחק אך נוצרים סוד משותף.
עכשיו אוכל להמשיך הלאה, היא אמרה לי, לא לגמרי בשמחה. אבל משהו בתוכה עדיין השתוקק אליו.
……………
אתמול בלילה העיר אותי צליל קבלת הודעת
SMS בסלולרי.
מתוך שרעפיי הצלחתי להבחין שהשעה 3:00 בלילה - לפנות בוקר. איזור דמדומים כזה.
הודעה באנגלית.
לכל הרוחות! קיללתי מתוך שינה. מי ער בשעה כזאת? ומה כתוב כאן בכלל?
Hitnashakti im Kfir
הראש שלי התחיל להלום. מפתיע איך 3 מילים יכולות להבריח בין רגע את מלאכי השינה.
הלו, משוגעת! איפה את? צרחתי לתוך הפומית.
ברחוב
… היא ליחששה, מתנשמת וכמעט בוכה מהתרגשות.
את לא נורמלית!
היא התחילה לצחוק בהיסטריה ואני איתה. לקח לנו זמן להירגע.
נו, ספרי, אז איך היה???
נעים
… היא בקושי הצליחה להוציא מילה מפיה.
נעים? איך בכלל הגעתם לזה???
סתם. כאילו
… אני לא יודעת. אני לא זוכרת כלום. היא שוב התחילה לצחוק.
איזו נשיקה זאת היתה?
מה ז'תומרת?
עם לשון? תפרטי! אני לא מאמינה שאני צריכה לחלוב אותך!
אה
… כן. עם לשון. אוף, אני מתה.
ושוב אנחנו צוחקות כמו מטורפות. איזה לילה הזוי.
אז מה הוא אמר? כלומר, אחרי שהתנשקתם?
המממ
… האמת היא שהוא צחק עלי. "רחלי, באמת. לא מתנשקים עם שיניים!"
התנשקת עם השיניים???
אני לא יודעת להתנשק. אמרתי לו את זה!
ומה הוא אמר?
אההה
… היא היתה נבוכה פתאום. הוא אמר שאם לא הייתי מסובבת את הראש בכל פעם שמתנשקים בטלוויזיה, אולי הייתי יודעת להתנשק… והוא אמר גם שהייתי להוטה, שממש התנפלתי עליו כאן ברחוב… וזה נכון.
ככה אנחנו, הבנות הדתיות, כמו הר געש. שקטות-שקטות, אבל בסוף מגיע השלב בו אנחנו מתפוצצות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
