שיואו, איזו חולירע ההדר הזאת! דוחפת לנו כמה קישורים, מכתירה אותם בכותרת "עדכונים" ועוד מצפה מאיתנו לנשק לה את הרגליים. יאללה, יאללה, מה קרה, שתתאמץ קצת ותכתוב פוסט נורמלי!
פ'סדר, הבנתי, אתם לא אוהבים שמרמים אתכם, אבל האם זה אומר שעלי להתכחש לתכונות העורכדיניות המושחתות שלי? 
הפעם החלטתי לחשוף בפניכם את הסיפור האמיתי והמזעזע מאחורי הצעתו הפסוודו-נדיבה של קיפוד בחורף לתת לי מנוי פרו במתנה.
במשך כמה ימים התאפקתי והתאפקתי, אבל בעקבות תגובתה של "גלית שכולה תכלת" לפוסט הקודם, נשברתי סופית.
גלית כתבה:
"זה פוסט זה? זה כלום! זו עבודה בעיניים. חיכיתי למשהו חושפני כמו הקטע על רחלי או כמו סיפור על דייט שהיה לך עם קיפוד בחורף (תמורה הוגנת למנוי פרו, לא?). אני עדיין מחכה".
סיפור על דייט שהיה לך עם קיפוד בחורף?!
ובכן, גלית, אני מבינה שהרכילות פושטת ב"ישראבלוג" כמו אש בשדה קוצים. אני אפילו מוכנה להתערב שהקיפוד עצמו הפיץ אותה, כך שלא נותרה לי ברירה אלא לספר לכם מה קרה באמת.
הכל התחיל לפני כמה ימים, כשקיבלתי אימייל קצר ומסתורי כדלקמן:
האם תסכימי לקבל ממני מנוי פרו במתנה? בהערצה - קיפוד.
כמובן שהסמקתי עד שורשי שערותיי. הערצה ... האם תסכימי ... סוף סוף מישהו מואיל בטובו להציע לי נישואים! 
אבל מי בכלל הקיפוד הזה? ולמה שאתחתן עם קיפוד ולא עם בן-אנוש?
האם אני עד כדי כך נואשת?
חיש קל דהרתי לעמוד הראשי והקשתי: "קיפוד" רק כדי לגלות שמתקפת קיפודים ניחתה על הבלוגספירה:
הקיפוד, קיפוד כזה, קיפוד בחורף, קיפוד קטן, הקיפוד הדרוס, דון קיפודון, פיצי אתה לא קיפוד, שיר והקיפודים, מסעות קיפודה בארץ הקודש ... אנשים, מה נסגר איתכם? כ-ו-ל-ם רוצים להיות קיפודים???
כמעט אמרתי נואש, אבל המחזר העקשן שלי לא הרים ידיים (אולי בגלל שקשה להרים ידיים קטנות כל כך בלי להידקר מהקוצים. המממ...).
הפעם הוא שלח לי מסר ארוך, מורכב ופילוסופי:
בואי ניפגש.
הא! נחרתי בבוז. עוד אחד שרוצה לגזול לי שעתיים מהחיים ועוד באמצעות פיתויים זולים כמנוי פרו!
ובכל זאת, לא ירדתי לרמתו אלא נהגתי כאשה בוגרת ושלווה, ושלחתי לו תשובה מנומסת ועניינית:
ניפגש בגיהינום. 
באמת חשבתי שהתוקפנות שלי תבעית אותו, אבל מתברר שיש גברים שנשים מתלהמות עושות להם את זה, ואף קיפודנו נמנה על אותו זן מוזר.
במכתבו השלישי הוא הגדיל לעשות ודרש ממני לשלוח לו תמונה חושפנית. 
לא ייאמן איזו חוצפה יש לאנשים! עד אותו רגע חשבתי שהשיא היה כשביקשו ממני להעביר שיעורי קווידיץ' בהתנדבות במחלקה לחינוך גופני ב"בר-אילן" ...
החלטתי ללמדו לקח ופעלתי בדיוק כפי שנהגה איה הג'ינג'ית של פוצ'ו.
לקחתי את האלבום המשפחתי, עלעלתי ועלעלתי בו, עד שמצאתי תמונה מתאימה מלפני מלחמת העולם השניה, בה תועדה מסיבת יום הולדת בהשתתפות כל הדודים והדודות.
בין כולם בולטת מין דמות ירקרקה של אחת שהיתה כנראה סבתא של דודי ארנסטו, ולה פרצוף מחריד, סנטר כפול המחולק לאורך ולרוחב, פה קמוץ והדוק הנפתח במאמץ של חיוך מעוות ומגלה בהזדמנות זו אוסף של ניבים מכל הגדלים והצורות, שחלקם שחורים לחלוטין.
מיותר להוסיף שהאף היה שטוח ופצעוני והתפרס על פני חלק נרחב מהפרצוף השייך כבר ללחיים.
אכן, פנים כה חריגות עד כי הפרט היחידי בהן הנראה כחינני במקצת הוא הפלולה הענקית הצומחת במפתיע מבין הגבות ושלוש שערות שחורות פורצות מתוכה.
תוך כדי מאמצים כבירים לא להקיא, גזרתי דמות זו, סרקתי אותה ושלחתי באהבה לקיפוד.
תוך דקה קיבלתי ממנו תשובה בהולה:
ניפגש ביום שני, בתשע בערב, ברחבת הבורסה ברמת-גן. כתבת שאת עובדת שם בלילות, לא?
במשך יום שלם לא הצלחתי לסגור את פי מהתדהמה. 
מה לעשות? לבוא? איך אעיז? מה ללבוש? מי הוא בכלל? מה פתאום? לבוא? לא לבוא? לבוא? לא לבוא! לא! לא אבוא! בשום אופן לא! ...
כשעמדתי בתשע בערב במקום המפגש, זיהיתי אותו מיד. לפי הקוצים, אלא מה? כמה כבר קיפודים מסתובבים ברחבת הבורסה בלילות?
גם הוא זיהה אותי וקיפץ לעברי בשרמנטיות, מפריח ענני עשן מהסיגריה שלו. הדר, נכון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
