מהרהוריה של לובשת חצאית

פרויקט הדייטים ההזויים של סו יצא לדרך! מי שלא משתתף עכברוש!

וכן, זה כולל גם אתכם, הזוגיים, שיוצאים מגיל 13 עם אותו אדם (רמז: נינה, שיר-דמע, בחור טוב) וחושבים בשיעמום: "מה לי ולדייטים"?

ובכן, אתם יכולים לשתף אותנו בדייט הזוי עם הבן זוג או הבת זוג הקבועים. לידיעתכם, וועדת הפרויקט קבעה שגם דייט כעבור 50 שנה ביחד נחשב לצורך הפרויקט. אין פטורים, נקודה.

מסלול יסוריי רווקותי כלל למעלה מ-100 דייטים עם אנשים שונים ומשונים (עם דגש על ה"משונים"), מנויים ל-3 אתרי היכרויות ודחיית אינספור כרטיסים של בואשים שתומי עיניים שמתנגדים אידיאולוגית לצחצוח שיניים.

למעשה, סיפורי הדייטים ההזויים שלי יכולים לפרנס בלוג שלם, אבל למה להבהיל את פרת משה שבגילה הרך עוד רק החלה לצעוד בויה-דלרוזה של הדייטים וטרם פגשה בתפלצים חסרי החן בהם נתקלתי (סתם, פוציק, אני מאחלת לך לסיים כבר את ה"ויה" הארורה).

אחסוך מכם את הסיפור המלא על עורך הדין השנון שאינו נוהג להתקלח אך כן נוהג לדלות שעווה צהובה מאוזניו במהלך כל הדייט. אחסוך מכם גם את סיפורו של הדוס שמדד לי את אורך השרוולים בפגישה וקבע שאינני מתאימה להיות אשת רב ולכן זה לא ילך בינינו.

אחסוך מכם גם את סיפורו של מצטיין הדיקן שבחר לערוך את ההיכרות הראשונית בינינו בזעקת "בההה!!!" מאחורי הגב וכמעט והפריח ממני את נשמתי (אותו זה הצחיק נואשות במשך 20 הדקות הבאות). וגם את זה שהודיע לי באמצע הדייט שהוא לא סובל תימנים, וכשהשבתי לו צוננות שאני תימניה, הוא לא התבלבל וענה: "אמרתי "תימנים". תימניות אני דווקא אוהב. הן חמות אש!" (ואח"כ לא הבין מדוע סירבתי לדייט שני).

סיפור הדייט שאחלוק עמכם בוודאי לא היה ההזוי ביותר, אך הוא בהחלט ברשימת ההזויים המכובדת. אם הפרויקט ייתרחב ויימשך לאורך זמן, אנסה לתרום עוד כמה מוטרפים מכיווני.

ובכן, מעשה שהיה, כך היה:

את ליאור (דווקא שם יפה) הכרתי ב"קופידון", ימח שמו. היה זה בימים הפרועים בהם חלקתי דירה בגבעת שמואל עם המלכות סו, בלק ממבה ודנצי (אותה נגדיר בקצרה כ"משמרת הצניעות הכושלת בבית").

הוא תיאר את עצמו כיפה תואר, אינטליגנטי, אוהב טיולי שטח וספרים. בקיצור, כל מה שחיפשתי בבן זוג, למעט טיולי השטח, אבל נו, אין אנשים מושלמים.

חוץ מזה, הוא צירף תמונה בה הוא נשען בגבריות מסוקסת על ג'יפ 4X4 ונראה מטושטש לחלוטין, אך בדירוג המראה החיצוני הוא סימן את עצמו כ- 5 מתוך 5 וזה מה שגרם לי להתאהב בו סופית.

בהתלהבות רבה הצגתי את הכרטיס בפני סו, אשר במומחיות מיידית קבעה: "אחלה אוטו".

מעניין לי ת'תחת האוטו!" קצפתי. "מה דעתך על בראד פיט שלי?".

סו כיווצה את אישוניה במאמץ רב, כיווצה וכיווצה ולבסוף החלטנו שתינו, שעם דירוג 5 מתוך 5 אי אפשר להתווכח.

ליתר ביטחון שיתפתי את בלק ממבה ואת דנצי. ה- 5 מתוך 5 טילטל אותן בהתרגשות והן הפצירו בי להזמין את החתיך המאמם לעלות לדירה בטרם נפליג לירח הדבש שלנו ("למה, לנו לא מגיע לשטוף את העיניים?").

בטלפון הוא נשמע עסוק, מה שהגביר את התלהבותי. הוא בטח באמצע צילומי סרט חדש עם אנג'לינה. הרהרתי בתשוקה וניגבתי את מפלי הריר שנזלו לי מהפה. לכן, מוטב שתשתקי ותגידי תודה שהוא הסכים לשבץ אותך בכלל בלו"ז הצפוף שלו.

האביר על הסוס הלבן היה אמור לאסוף אותי מהבית בגבעת שמואל. חצי יום התארגנתי, עשיתי רגליים, שפם ושחי, הזלפתי על עצמי חצי בקבוק בושם, התאפרתי כפנינה רוזנבלום המחופשת לדראג קווין ועטיתי את מיטב מחלצותי: חולצה צמודה המבליטה את שכיות החמדה שלי, חצאית צרה ונעלי עקב שקסיות.

ואז הגיע הערב והוא צלצל בפעמון הבניין.

פתחתי לו.

ארבעתנו עצרנו את נשימתנו.

הוא עלה במדרגות.

מישהי מילמלה שהיא מתעלפת אבל כולנו היינו מרוגשות מכדי להביא לה מים או כסא.

וכשהוא נכנס לבית עמד מולנו דובי גל.

או ליתר דיוק, גמד לבנבן וקירח (עם חיסכון והלוואה בשיער, אימאל'ה!!!), רזה ומצומק כילד בן 8, עיניי צפרדע, שיניים בולטות, חצ'קונים במצב קטטוני וקול עדין ורך.

עכשיו אני עמדתי להתעלף. בשארית כוחותי הצגתי את המינוס 5 מתוך 5 לשותפות שלי ופקדתי: "בוא נלך!" לפני שצחקוקי הבנות יהפכו לשאגות צחוק.

"אבל אני עייף" הוא התפנק. "אולי תתני לי לשבת קצת ולשתות משהו?".

לפני שהספקתי להוציא מילה מפי, הוא כבר התפרקד על הספה בסלון כאילו היה זה ביתו ולרגע חשבתי שיחלוץ את נעליו וידרוש בירה ופיצוחים.

אז הבאתי לו שתיה והתיישבתי בסמוך, מקללת את מזלי הרע. בינתיים, הבנות נמלטו למרפסת ומשם שמעתי אותן צוחקות בטירוף.

"אולי ניקח את הג'יפ שלך לסיבוב?", הצעתי בתקווה וכבר תיכננתי להמציא תירוץ באוטו ולשלוח אותו באק הום.

"איזה ג'יפ"? הוא הופתע.

"נו, זה שבתמונה בקופידון?"

 הוא תהה לרגע ואז גיחך בביטול: "אה, לא, זה סתם ג'יפ שחנה שם והצטלמתי לידו. אין לי אוטו בכלל. הגעתי לכאן מירושלים באוטובוס".

הו, אלוהים אדירים, קח אותי. כאן, עכשיו. קח אותי לעולם שכולו טוב.

הוא לא לקח.

ישבנו בסלון. הוא שואל שאלות, אני עונה בעגמומיות. הוא מתקרב אלי, אני מתרחקת. בסוף כמעט נפלתי לרצפה.

חוץ מזה, הוא החמיא לי שאני כוסית וכנראה ציפה שאומר משהו דומה עליו. בכל זאת 5 מתוך 5!!! אבל אני הייתי אנטיפטית כהרגלי וסירבתי לשקר במצח נחושה.

בינתיים הבנות הרגישו מספיק חופשיות לצאת מהמרפסת ולהסתובב בבית. הן התעניינו לדעת (בצהלות צחוק ) מדוע אנחנו לא יוצאים, ומכיוון שאני הייתי דוממת כגוויה, הוא סיפר להם שאין לו אוטו ושבכלל, הוא טיפוס של בית ונורא כיף לו כאן אצלנו.

את הבנות, משום מה, זה שעשע מאד. וכך, במשך כל הערב כשלו נסיונותיי להוציא את הבחור מחוץ לבית, אפילו לסיבובון, וגם רמזיי העבים על עייפותי המתגברת לא עזרו. הוא היה בסבבה שלו, התעניין בחיי, בחייהן של השותפות שלי, ניסה שוב ושוב למרוח את עצמו עלי, ובסך הכל בילה בדייט בייתי מוזר עם ארבע בנות בבת אחת.

אחרי שעות, כשהשותפות שלי כבר נשברו והסתלקו לחדריהן, החלטתי שהג'וויש פיפל סאפרד אינאף והודעתי לדייט שלי שאני הולכת לישון.

הוא הצטער מאד לשמוע זאת ושאל אם הוא יכול להישאר עוד קצת ולצפות בטלויזיה. בשלב זה פקעה סבלנותי כליל.

"אין לך אוטובוס לירושלים לתפוס?" צווחתי עליו.

"חשבתי לנמנם פה על הספה ולצאת בבוקר". הוא אמר. "אין לך התנגדות, נכון?"

"דווקא יש לי!" המשכתי לצווח כתרנגולת המובלת לשחיטה. "אתה הולך הביתה - עכשיו!".

באי רצון בולט הוא אסף את גופו המרופט מהספה וקם. "תלווי אותי לתחנה, נכון?" הוא התחנחן. "אני לא רוצה ללכת לבד".

ומה איתי? חשבתי בזעם. אני כן יכולה לצעוד לתחנת האוטובוס 15 דקות על נעלי עקב דקיקות ועוד 15 דקות בחזרה לבד, בדרך חשוכה הכוללת את "גשר (האנסים) קוקה קולה"?

זה היה עלוב מצידי, אבל הסכמתי. בעיקר כדי להיפטר ממנו לנצח.

למחרת הוא התקשר. אמרתי לו שזה לא ילך. חודשים אחר כך עוד צחקו עליי בדירה, והביטוי "5 מתוך 5" הפך לבדיחה פרטית בינינו.

עכשיו היא בדיחה משותפת.

בברכת "שלא נדע עוד צער",

נטע.

עוד דייטים הזויים:

הוגת הפרויקט: סו האחת והיחידה.

ההשראה לפרויקט: גארפילד.

ש. כהן מזגנים.

דואט.