מהרהוריה של לובשת חצאית

סימון דה בובואר (1908-1986) הגדירה את הנשים כ"המין השני". בניגוד לגברים, שמאז ומעולם נחשבו לחלק הארי של האנושות המייצג את הנורמה, ובקיצור: "המין הראשון", הנשים הן "המין השני", האחר, השונה והנחות.

וכדי להבין זאת רצוי לצאת לרגע מחממת הישראבלוג בה מככבות נשים על כל צעד ושעל. בעולם ש"בחוץ" נדקרות נשים ע"י "שאהבה נפשן", נאנסות במיטות ילדותן ומוטרדות מינית בתוך צבא העם, ע"י ההגמוניה הצה"לית המיוחסת.

אבל לא פוסט מזיל דמעות יהא זה, אלא דווקא שיר הלל לאשת חיל אחת, מיוחדת ונערצת. על נשים רבות דיברה התורה, אך מפאת קוצר היריעה יוקדש הפוסט הזה אך ורק לאליזבת קיידי סטנטון, אשר במו ידיה חוללה מהפכה פמיניסטית.

תנו לי יד וכנסו איתי לתוך עולמה של אליזבת ...

היא נולדה בשנת 1815 באלבני, ניו-יורק, ועוד כילדה נודעה כמורדת.

מות אחיה האהוב הביא להתמוטטותם הנפשית של הורי אליזבת, והיתה זו הנערה הצעירה שעשתה ככל יכולתה כדי "להחזיק" את המשפחה ולהקימה מן ההריסות.

מתוך ניסיונותיה להיות תחליף לבן שאבד חצתה אליזבת את הקווים והחלה לשלוח ידה בתחומים שנאסרו על בנות באותה תקופה, כגון: יוונית, מתמטיקה, שחמט ופילוסופיה, אך כשביקשה ללמוד בקולג', נדהמה לגלות ששעריו סגורים בפני נשים, ושיעודה הוא להינשא לאיש שיבחר אביה המשפטן ולגדל ילדים.

אליזבת רתחה. כבעלת חוש צדק מפותח ויצירתיות רבה, היא גזרה במספריים כל חוק שמפלה נשים מתוך ספרי החוק שבספריית אביה והחלה לפעול למען זכויות האדם ולביטול העבדות. כאשה חזקה, אינטלקטואלית ובטוחה בעצמה, היא נאבקה בפטריארכיה הדתית והחברתית ונישאה בגיל 24 המאוחר יחסית לאיש בו בחרה בעצמה, בניגוד לרצון אביה.

מרגע זה נחשבה אליזבת למורדת בעיני משפחתה, אך אמונתה החזקה בעצמה גברה על הכל. בזמן ששהתה בירח הדבש שלה, היא שמעה כי מתוכננת ועידה בינלאומית בלונדון מטעם "החברה הבריטית נגד עבדות" והחליטה להתייצב שם. בהזמנות אמנם הובהר שאך ורק גברים מורשים להשתתף בועידה, אך לאליזבת זה לא שינה והיא הגיעה לועידה היישר מירח הדבש, כשהיא מלווה בהנרי, בעלה הטרי.

נוכחותה של אליזבת בועידה, כמו זו של לוקרישיה מוט, מהפכנית נוספת העומדת בזכות עצמה, כמעט ופוצצה את הועידה.

רק לאחר הצבעה שהוכרעה על חודו של קול, הרשו הגברים לשתי הנשים להשתתף בועידה, ואף זאת בתנאי שישבו ביציע, בשקט, מאחורי וילון.

נשים יהודיות מורגלות בכגון דא מדי בואן לבית כנסת אורתודוכסי, אך אליזבת ולוקרשיה לא השלימו עם כך, ובאותו רגע משפיל בו נשלחו אל מאחורי הוילון, נשבעו השתיים לייסד בארה"ב תנועה למען נשים.

שמונה שנים לקח להן לקיים את שבועתן. בינתיים הספיקה אליזבת ללדת שבעה (!) ילדים, אך מעולם לא זנחה את רעיונותיה.

בתאריך 19.7.1848 התכנסה בסנקה פולס, ניו יורק, הועידה הראשונה לזכויות האשה, בניצוחה של אליזבת קיידי סטנטון.

בתאריך הסטורי זה הכריזה אליזבת לראשונה על עצמאותה של האשה והקריאה בפני הקהל את מגילת הזכויות של הנשים, שנוסחה בשפה דומה לזו של מגילת העצמאות האמריקנית.

אומץ לבה הנדיר של אליזבת אשר ייחד אותה מכל שאר הנשים בנות דורה, הוא שהוביל לפריצת הדרך לקראת הענקת זכות הצבעה לנשים. הציבור התנגד בתוקף לרעיון המופרך. אפילו לוקרישיה מוט התנגדה מחשש ללעג ציבורי, אבל אליזבת התעקשה בלהט ולא ויתרה.

ויכוח קשה התגלע. אליזבת עלתה לדוכן וכשהיא מנצלת את חריפות שכלה ואת כישרונה הרטורי המעולה, דיברה בעד מתן זכות לנשים. לאחר נאומה חוצב הלהבות התקבלה ההחלטה על חודו של קול. אליזבת קיידי סטנטון עשתה היסטוריה.

כבר למחרת בבוקר הותקפה ועידת סנקה פולס כמעט בכל עיתון שיצא בחוף המזרחי של ארה"ב. אליזבת קיידי סטנטון הפכה למפורסמת בן לילה: בת 33, בתו של שופט, אשת עורך דין ופוליטיקאי, אמא לשבעה, פעילה בתנועה האבוליסטית ולוחמת למען זכויות הנשים.

אבל לאליזבת לא היתה כוונה להתחמם באור הזרקורים בלבד. יחד עם חברתה הטובה ויד ימינה, סוזן ב. אנתוני, הקימה אליזבת קיידי סטנטון מעין אוניברסיטה עממית ראשונה לנשים, ייסדה אגודות שקראו לשווון זכויות, אירגנה ועדות שנתיות, הופיעה באינספור אסיפות, קיימה קמפיין לשיפור תנאי העסקתן של מורות, לחמה למען זכויות שכרן ורכושן של נשים נשואות ונאבקה לתת לנשים חינוך, הזדמנויות, קריירה וזכות הצבעה.

בשנת 1854 נאמה אליזבת בפני ועדות החקיקה של הקונגרס בעניין רכושן של נשים נשואות ובעקבות זאת התקבל בשנת 1860 חוק שהבטיח את זכות האשה לחסכונותיה, את זכותה באחזקה משותפת של הילדים ושוויון בין זכויות רכוש אלמנה לאלה של אלמן.

במקביל ערערה אליזבת בפני בית המחוקקים של ניו יורק על החוק הקובע כי מעסיק חייב לשלם את שכר האשה לבעלה ובתגובה לכך התגמש בית המחוקקים ועד שנת 1960 ביצעו 14 מדינות רפורמה בחוק.

בשנת 1885 עמדה אליזבת בראש האגודה הארצית של נשים סופרג'יסטיות (סופרג'סטיות - תומכות במתן זכות הצבעה לנשים) ודיברה בזעם גלוי נגד אלימות במשפחה ואונס נשים.

בשנת 1890 כתבה ביומנה הפרטי: "כשנשים יוכלו לפרנס את עצמן, כשתהיה להן כניסה לכל התחומים והמקצועות, כשיהיה להן בית משלהן וחשבון בנק משלהן, הן יוכלו להיות הבעלים על גופן ולקבל החלטות בתחום החברתי".

פורצת דרך, כבר אמרנו?

אליזבת קיידי סטנטון היתה האשה היחידה שהעזה לדרוש זכות הצבעה לנשים בועידת סנקה פולס. עשרים שנה מאוחר יותר כבר האמינו רוב הנשים בלגיטימיות של הדרישה אך הגברים התמהמהו עוד.

רק בשנת 1920 הפך תקון מס' 19 (זכות הצבעה לנשים) לחלק מהחוקה האמריקנית.

אליזבת קיידי סטנטון לא זכתה לחזות בנצחונה. היא נפטרה בשנת 1902 כשהיא מותירה אחריה מורשת ענפה ומפוארת.