איוטיה. חור קטן אך כלל לא עלוב ליד בנגקוק.
ריחות מבושמים של פיפי וקקי נישאים באויר, כלבים נשוכים מסתובבים ברחוב והמון נהגי טוקטוק מחייכים בפה מלא שיניים שחורות תוך שהם מנסים לשדל אותנו ליסוע איתם למלון שבפינת הרחוב ב"דרך קיצור" בת שעתיים.
ברכבת המצחינה מבנגקוק לאיוטיה היינו האנשים היחידים שאי פעם פגשו סבון. חוץ מזה, היינו האנשים היחידים שלא מצאו מקום לשבת. כל תאילנדי תפס שלושה מושבים: לו, לתיק שלו ולרגליים המכוערות שלו. רק אנחנו עמדנו שם בנימוס, כמו שני ילדים תמימים מפרסומת של "קינדר" וציפינו שמישהו יפנה את רגליו עבורנו.
זה, כמובן, לא קרה. החבר'ה המשיכו לשבת ולכרסם באדישות את חטיפי התולעים הקלויות שלהם, כך שבשלב מסוים נטלתי יוזמה וביקשתי מאחת הזקנות המג'ויפות שתפנה את רגליה המג'ויפות משני המושבים המג'ויפים הצמודים שמולה כדי שנוכל לשבת ולהג'דייף כמוה.
בתגובה זכינו לשמוע גיחוך תאילנדי עתיק בן אלפי שנים שנשמע כמו "פחח..." והזקנה הציעה שנשלם לה כסף כדי שתואיל לשחרר את קצה הבוהן השמאלית שלה מהמושב. 
"וואלה הביאה לי את הג'ננה!!!" חשבתי לעצמי בערסוואטית ומיהרתי להנמיך את הישבן הענוג שלי על כפות הרגליים שלה. היא סילקה אותן. מהר. ואפילו בחינם. אבל מההלם יצאנו רק כעבור יומיים.
בצהריים שכרנו אופניים כדי לטייל בין שרידי העיר העתיקה (בת כארבעת אלפים שנה) אך בדיוק אז, עבר חתול שחור ביני לבין האופניים ופשוט לא הצלחתי לרכוב עליהם. 
אולי היתה זו העובדה שלא רכבתי על אופניים מגיל 13, אולי הכבישים הסואנים מדי בהם כולם נוהגים כמטורפים ואולי זה החתול השחור ימחשמו ויכחדזכרו.
בכל מקרה, תהא הסיבה אשר תהא, אחרי רכיבה קצרה התחלתי לראות את חיי חולפים מול עיניי כמו בסרט נע. תמונות תמונות: נטע עושה ספונג'ה ומחליקה, נטע יוצאת לדייט מס' 384, נטע נתלשת באכזריות ע"י הפסיכופטית שבקוסמטיקאיות, ושאר תמונות חביבות מחיי המלבבים.
מייד בלמתי בפראות בין שתי מכוניות והתחלתי לבכות בקולי קולות. הנסיך ניסה להרגיע אותי וכך גם תאילנדית חמודה שניגשה והחלה לנגב לי את הדמעות כמו בשיר המבאס ההוא של שלמה קרצי.
כדי להשיב לעצמי את שפיותי, הלכתי עם הנסיך לפאב מקומי מדליק, שם רוקנתי לתוכי שני בקבוקי בירה ונהייתי כל כך שמחה שתפסתי את הברמנית והתחלתי לרקוד איתה (אל דאגה, להכל יש תיעוד בתמונות!).
בפאב התיידדנו עם זוג נאהבים משעשע. הוא צרפתי שגר בתאילנד, העתק מושלם של דודו זר מ"פרפר נחמד" (עד כמה שניתן להשתמש במילה "מושלם" בהקשר של דודו זר) והיא קשישה דנית אנרגטית שמגיעה בתכיפות לתאילנד כדי "להשתעשע" עם דודו, איף יו קנואו ווט איי מין.
בלאכס.
זה זהו, בינתיים.
מחר אי"ה נטוס לאיים. אם יבוא צונאמי, הפוסט הזה יהיה מפורסם. 
אל תימנעו מלהביע את עצמכם פה רק בגלל שאני בחו"ל. קראתי את כל התגובות שלכם והתמוגגתי.
פתאטי מצידי אבל זה מה יש. 
נ.ב
היום בזזתי חנות חזיות.
קניתי 7 של טריומפף במחיר של חזיה אחת בארץ.
המחירים פה כל כך זולים ששני תפרנים כמונו מרגישים כמו שרי אריסון.
נשיקות ושבת שלום!!!
נטע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
