אז מה היה לנו השבוע?
עבודה, עבודה ובעיקר עבודה.
חלקכם יודעים שמאז פרשתי מעריכת דין (לפני כארבעה חודשים) אני מחפשת תחום חדש לעסוק בו והפעם, מתוך אהבה או לפחות חיבה.
זה די מבאס, כי חוץ ממשפטים אין לי השכלה אקדמית בתחום אחר, וכשאת משפטנית, רוב המשרות המוצעות לך הן עריכת דין בצורה זו או אחרת (כן, גם "ייעוץ משפטי" הוא עדיין עריכת דין) ומיעוט המשרות הלא משפטיות והשוות המיועדות למשפטנים לא מוצעות לי כי הן כבר תפוסות חזק ובאלימות ע"י ממזרים ברי-מזל שנולדו למשפחה הנכונה.
אז בינתיים אני עובדת במשרה זמנית בהחלט באוניברסיטת ברמינן. המשרה שווה בהחלט (בעיקר מבחינה כספית, אבל גם החבר'ה מאממים אחד-אחד), אך כדרכן של משרות שוות, גם היא מתקיימת על זמן שאול. כלומר, מסתיימת בנובמבר, כך שאני סוחטת את הזמן המועט שנשאר לי לעבוד במשמרות כפולות, מ- 8:00 עד 20:00.
אם זו היתה משרה קבועה (וכבר עבדתי במשרות קבועות שעות אינסופיות מבוקר עד לילה), הייתי מתחרפנת ומתפטרת, ומי שמכיר אותי יודע שזה קרה לי פעמים רבות מדי. עבודות משעבדות טומנות בחובן אבטלה סמויה, תסכול ושחיקה. הן לא משאירות זמן לחיות, להיפגש עם חברים, להקדיש תשומת לב ראויה לבן הזוג. אפילו לנקות את הבית אין זמן ושוב הוא הופך לדיר חזירים. מזל שביום חמישי הקרוב לא עובדים, כי אמורים לבוא אורחים וחראם על תדמית ה"נקייה" שניסיתי לשדר. 
אבל בעבודה הזמנית הזאת אני רוצה לנצל את כל המשמרות שאני יכולה לקבל כי תיכף נגמר ועדיין אין לי משהו חדש ביד.
אז השבוע לא היה לי זמן ליותר מדי דברים. אינטרנט דווקא יש לי, כך שהצלחתי לכתוב טור חדש ל- nrg ואשמח מאד לשמוע את דעותיכם המסקרנות בסוגיה הנדונה בו.
מסכימים? לא מסכימים? מה עושים? האם גם אצל חילונים זה כך?
זהו, בינתיים. תיכף השבוע נגמר (והפעם הוא קצר. ביום חמישי הקרוב לא עובדים, אז איך אני בכלל מעזה להתלונן? 
).
נשיקות,
נטע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
