מהרהוריה של לובשת חצאית

אוח, איזו התרגשות.

אני מרגישה כמו מי שעומדת על במת האוסקר ומודה בבכי לכל מי שליווה אותה עד הלום.

אז הנה, לפני שממשיכים, תודות מקרב לב לכל מי שמפרגן לרני ולי.

מי שמכיר אותי יודע שלא בקלות מצאתי בן זוג. רוב חברותיי לספסל הלימודים בתיכון נישאו בגילאי 20-22 והיום מגדלות כבר כמה ילדים. הייתי רווקה דתיה מהסוג הקשה, יצאתי לאינספור דייטים, הספגתי את הכרית בדמעות לילה אחר לילה, ובשלב מסוים שקלתי ברצינות (לא, לא להתאבד , אלא -) להיות אם חד-הורית עם תרומה מבנק הזרע.

בשלב הזה בערך הכרתי את חגית, בלוגרית ותיקה בישראבלוג וחברה קבועה בפורום "לא כלה דרכנו", שם כתבה תחת הפסבדונים "סוערה".

בהתחלה התכסחנו. אני פרסמתי את "אטימות" הפרובוקטיבי, היא התפוצצה עלי בפורום "לא כלה דרכנו", אני התפוצצתי עליה בחזרה במאמר ההמשך ל"אטימות", אולם בתגובות שם כבר התפייסנו והתחלנו להתיידד, ועד מהרה היא הכירה לי את רני אהובי.

בדיעבד התברר שלחגית יש חוש מופלא לשידוכים. עד היום היא הספיקה "לחתן" 5 זוגות (אנחנו מס' 6) ולשדך זוגות נוספים שטרם התחתנו, והכל בכזאת קלילות אלגנטית ובאינטואיציה יוצאת דופן.

חגית יקירתי, לאהבה הזאת חיכיתי כל החיים. בזכותך מצאתי את "האחד" וסוף סוף אני זוכה להקים בית ומשפחה.

תודה על שידוך שהצליח אינה תודה סתמית. היא כוללת בתוכה קשת רגשות עצומה, שבמקרה שלי, נפרשת לאורך כעשר שנים. היא משחזרת את הכאב, היאוש והאכזבה של תקופת הרווקות, זוכרת את ההתרגשות, הפליאה והפרפרים בבטן של תקופת ההיכרות, מבעירה מחדש את האופוריה המופלאה של ההתאהבות ומחייה בכל רגע נתון את האושר העצום שבזוגיות עם האיש שאהבה נפשי.

איחולינו לך, יקירתי, שהקב"ה יתן לך "מטל השמיים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש" (בראשית כז, כח) ויביא לך את בן זוגך הראוי לך במהרה, בקלות, בשמחה, לחופה וקידושין. (לא, זו לא יקרת פרידמן. זאת אני. נשבעת ).

תודה לכל המגיבים השמחים בשמחתנו ומפרגנים לנו זוגיות מוצלחת. אתם חברי אמת ואני מעריכה כל אחד ואחד מכם.

תודה מיוחדת, מעומק הלב, לסו, חברתי הוותיקה, שעברה איתי הרבה ואתמול הקדישה לרני ולי פוסט.

תודה ענקית לרועי שרון, עורך "nrg יהדות", שהיה הראשון לפרסם את "אטימות" בעלון האינטרנט המיתולוגי שלו, "במחתרת – מה שבאמת קורה אצל דתיים", עוד כשלאחרים לא היה אומץ לכך, והיום הפגין מחווה מרגשת באתר "nrg יהדות", כשציין את דבר אירוסיי וקישר לפוסט המבשר על כך בבלוג.

סליחה מראש על שקיצצתי, הקטנתי ושיניתי חלק מעיצוב הדף האינטרנטי כשערכתי את התמונה הזאת. הדף במתכונתו המקורית היה גדול מדי ולא היתה לי אפשרות להעתיקו כמות שהוא (אם מישהו מהקוראים יודע כיצד ניתן להעתיק דף שלם מהאינטרנט לתמונה אחת, אשמח לקבל הסבר במייל).

ותודה אחרונה לאלון, המגיב המפורסם בבלוג שנוהג לקלל אותי בתגובות וגורם לי שוב ושוב להשתמש באופציית המחיקה. הופתעתי ושמחתי לקבל ממך איחולים לרגל אירוסיי ואני מודה לך על שהתאפקת לא לגדף אותי גם הפעם. לצערך, לא אוכל להיענות לבקשתך לחדול מכתיבה. בכל זאת, תמיר מצפה כבר שנה לפוסט שייקרא "חסל סדר אטימות" ולתמיר יש פז"ם ארוך יותר משלך בבלוג הזה ...

שיהיה לכולנו המשך יום בחירות פורה!

נטע.

אז ביום ששי הוא כרע ברך.

וביקש שאהיה אשתו.

ואני רק צרחתי "ככככככככככככן!" והחרשתי את אוזניו כליל.

וענדתי את הטבעת היפהפייה שהוא בחר בעצמו.

עם היהלום הראשון שקיבלתי בחיים.

וחשבתי שאיחנק מדמעות.

וגם הוא התרגש וחיבק אותי חזק חזק. כל כך חזק.

האיש שלי, האיש הכי מדהים בעולם.

אלוהים, תודה על הכל.