12/2007
פליז אל תבואו אלי בבי"ס ותשאלו אותי עליו..
מה תאמרי / יזהר אשדות
מה תאמרי אם אפגוש בך היום
כך לפתע פתאום
ואומר לך שלום
מה תאמרי אם אלחש על אוזנך
ואשק על לחייך
מה יאמר אז לבך
מה תאמרי אם פתאום אחייך
ואקח את ידך
ולסרט נלך
מה תאמרי אם אלחש על אוזנך
ואשק על לחייך
מה יאמר אז לבך
מה תאמרי מה תגידי
אל תתני לי לחכות
מה תעשי איך תגיבי
תני לי את עצמך לראות
עריכה:
"את יפה ואת מדהימה והכל.."
"אל תתחיל"
"נעה'לה רזית?" [סבתא]
"את אשמה! וגם את, ואת, ואת.. וקקי בידייך והכל עובר עלייך!!" [חחחחחחחחחחחחחחחחח.... גיא לחן]
"מעריכים משהו רק אחרי שהוא כבר איננו"
"יש הבדל בין להעביר את הזמן עם מישהו לבין לבחור..."
באותו רגע ממש, מיד אחרי שניתקתי את השיחה, הרגשתי שאני יכולה לנשום נשימה כ"כ עמוקה..! זאת נראה לי הייתה הנשימה הכי עמוקה ונקייה שהייתה לי בחיים.. כאילו אין לי כלום בגוף.. רק אוויר נקי כזה.. הרגשתי שהייתה לי על הלב אבן ענקית!!! סלע כבד כזה שלא נתן לי לתפקד כמו בנאדם נורמלי.. לתפקד כמו נעה.
אבל עכשיו, בערך יממה אח"כ, אני כאילו מצטערת ולא יודעת על מה. על מה*&^%$#@?! על זה שמה?! על זה שהייתי בעליות וירידות מטורפות במצברוח כל כמה שעות? או אולי על המתח שהייתי שרויה [חחח שרויה.. איזו מילה.] בו 24/7....?
אתה יודע מה?.. אני חושבת שאם לא היו סביבי 90000 אנשים כל הזמן, זה היה שונה. יכול להיות שזה היה נגמר מזמן.. ויכול להיות גם שזה בכלל לא היה מתחיל.. ויכול להיות שזה לא היה נגמר והקשר הזה שלנו היה אחר לגמרי..! ככה זה תמיד.. מסתכלים אחורה בדיעבד. וככה גם הרגשתי לפני שנתיים וחשבתי שזה בחיים לא יעבור. אבל זה עבר. אז כמו שזה עבר גם זה יעבור. יקח כמה ימים.. אבל זה יעבור. אני אופטימית.
אני מרגישה שהשתנתי בחודש וחצי האחרון.. חיצונית, פנימית, מעגל חברים אחר, מקומות בילוי אחרים, דיבור אחר, החלטות אחרות זאת אומרת שיקול דעת אחר, אפילו הכתב שלי השתנה... הכל.
זה מוזר. אף פעם לא שמתי לב לדברים שמשתנים אצלי.
איך אומרים?! תמיד יש פעם ראשונה?... =] חחח
שבת שלום,
נעה =)
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
