שדרת האדמוניות.

ככה זה, יושבת על הספסל הזה, הראשון מימין בשדרת האדמוניות, יושבת יום יום בין 14:00 ל 16:00, יושבת ומסתכלת על אנשים,לפעמים קוראת ספר, לפעמים יושבת ובוהה בזוגות שמתחבקים ומתנשקים על הספסלים האחרים.

כך זה, מנהג ישן שאני עושה מאז שאני קטנה, עכשיו שאני בת 20 אני עדיין יושבת על הספסל הזה, באותן שעות, באותו מקום, שמה על הספסל הזה, הראשון מימין, בשדרת האדמוניות.

עכשיו כשאני בצבא, המנהג הזה השתנה, רק כשאני חוזרת הביתה לחמשו"ש אני יושבת שמה על הספסל, עכשיו זה בכלל השתנה, אני באה לספסל ובמקום שיהיה ריק יושב לו שם עלם צעיר, שערו בלונדיני, עיניו כחולות , גבוה יותר מהשמיים, התביישתי לגשת לשמה, אבל זה הספסל שלי, הספסל שישבתי עליו מאז גיל 14, 4 שנים תמימות, כולם ידעו שזה הספסל שלי, ופתאום בא העלם הזה ולוקח לי את הספסל.

זה היה יום מעונן, השמיים התכסו בעננים אפורים וכל הספסלים היו תפוסים בזוגות, מתחבקים, מתנשקים ורק על הספסל שלי, יושב לו עלם בלונדיני גבה קומה עם עיניים כחולות שאיני יודעת על טיבו.

לא רציתי ללכת הביתה לא עברתי את כל הדרך  לשדרת האדמוניות בשביל לחזור הביתה.

באתי, התיישבתי לידו, בזהירות רבה שלא יחשוב שאני מתחילה איתו או משהו כזה, ישבתי לידו וצפיתי בזוגות, כל כך קינאתי בהם באותו הרגע, אני שאף פעם לא היה לה מישהו, מישהו רציני, רק כמה אנשים שניצלו אותי, אבל רציתי... רציתי את זה, הסתכלתי עליהם, כל כך קינאתי, פתאום הרגשתי טיפה על אפי, הסתכלתי לשמיים וראיתי את העננים כבר שחורים, מורידים טיפות של מים על עיני, על פני, ועל ידי הפרושות לשמיים לקבלת המים אל קרבי כאילו הם מאהב שאינו מפסיק לגעת.

הרגשתי את ידו של הבלונדיני על כתפי "אני אלכס, את?" הפתעה של הרגע הרגשת בלבול אך מתוך אינסטינקט "לילך... נעים מאוד" ולפני שהבנתי מה הוא עושה ידו הייתה על שלי ולשונו נגעה בשלי, הרגשת הרטיבות של לשונו והגשם נשטפו בהרגשת האושר שבאה בעקבות הנשיקה, נדבקנו אחד לשני הכימיה בערה בתוכנו הידיים והלשונות עבדו במרץ, הרגשתי את החום שכל כך הייתי צריכה כל השנים הללו, נפלנו לרשת האהבה.

יום יום ישבנו על הספסל הראשון מימין בשדרת האדמוניות, ולשוננו אדומות מרב אהבה, שפתינו אדומות מרב מאמץ לחיינו אדומות מרב מבוכה, על זה שנפלנו אחד על השני באמצע החיים, אך כשישבנו שמה על הספסל בשדרת האדמוניות הכל עבר מעלינו והיינו רק אני ואלכס, והעננים הפכו ללבנים, ועברו לכחולים, ועברו לשחורים ואני ואלכס נשארנו ביחד שמה על הספסל בשדרת האדמוניות.