יותר מידי אנשים חדשים.

יותר מידי חברויות חדשות.

זיבולי שכל.

אני חייבת להשתחרר קצת מאנשים, כבר אמרנו שיש כאלה שלא עושים לי כל כך טוב בבטן יש לי הרגשה שחלק זה פשוט בעיה בלידה, פרצוף מיותר אחד, נשימה מיותרת אחת, שלהם.

כבר חשבנו שהכל בסדר.

אבל אז הגיעו עוש אנשים שסתם מעיקים.

כל מה שאני צריכה זה את אלכס, לא מתגעגעת לאנשים כשיש לי אותו, לא צריכה אחרים, אולי את החברים מהצפון, כי הם כבר כמה זמן? שנתיים איתי בקשר? ועד שהם באים לאילת, זה יופי, זה גאוני, זה גדול, זה הורס!  אבל אני לא צריכה אחרים, יש ליאת אלכס.

הזמן הזה של להיות לבד, רק עם אלכס, להתחבק איתו ולשכב בידיים שלו, שיהיה בידיים שלי כמו תינוק גדול, כמו הביבי שלי, שיהיה רק שלי.

עכשיו קצת עייפה מיום שלם באורווה.

לא רוצה לפרט.

לא היה משהו מיוחד.

פלורי התלוננה שהיו הרבה אנשים, הגעתי והיו רק שני משפחות אחת עם ילד סופגניה ואחת עם איזה 6-8 ילדים.

וזהו בערך.

ואז איזו רוסיה באה וביקשה טיול, אבל טיול עם ריצה, לא רצים מצטערים.

אז חזרנו מוקדם הבייתה. עזר לי קצת כי קוקי לא הרגיש כל כך טוב הוא עדיין מעד קצת, קצת קשה לו אחרי הנסיון התאבדות הדפוק שלו.

עכשיו קצת עייפה.

רוצה לישון אבל אין לי כוח להתקלח.

ואני רואה עכשיו את אחד  הסרטים יהותרר טיפשיים שראיית בחיים שלי.

אבל הוא יכל להיות יותר מבדר בכל סיטואציה אחרת.

מאנקי בון או חרא כזה.

נו טוב.

שיהיה לכם בכיף.

להתראות.