זאב בודד

מי היה מאמין שאיי פעם באמת אחזור לכתוב פה? אפילו אני לא האמנתי באמת

אהה וכמובן גם עכשיו כמו תמיד זה יהיה מלא בשטויות

פשוט כי כניראה שפה אני אפרוק כל מחשבה שעוברת לי בראש.

טוב לפחות ההתחלה הזאת תהיה שטותית למדי, וכל מי שזה ממש לא מעניין אותו(כלומר כולם), באמת מוזמן לקפוץ ישר לפיסקה הבאה.

אני גם אוסיף פה שזה מרגיש כל כך טוב שוב פעם להתחיל לרשום משהו.

כל דבר שזה לא יהיה פשוט לרשום, קצת מוזר אהה? טוב שיהיה.

מה עוד? לא ברור, מצב חרא, טיפולים שלא ברור אם הם יעזרו, פיזיוטרפיה שבנתים לא משנה כלום, אפשרות ניתוחית שאף רופא לא רוצה לכחת על עצמו את האחריות אליה.

אני מכיר המון אנשים שהיו שואלים אותי למה אני לעזאזל מתלונן על זה כשזה מה שמקנה לי זמן בבית.

סוג של חופש כזה, אבל האם באמת אפשר לקרוא לזה חופש, אולי הגוף נח(וזה מה שבטח יעזור לרגליים), אבל הנפש? היא רחוקה מזה

אז ככה לקטע שאמור להתאחד איכשהו לדבר אחד בסופו של דבר כניראה...

להפתעתי בזמן האחרון גיליתי עד כמה שאני שותק הרבה.

אני יודע שליפעמים אני לא סותם את הפה ואומר המון שטויות, אבל דווקא התכוונתי לדברים שמציקים לי ולא לסתם שטויות.

אני פשוט שומר יותר מדי דברים בבטן והם מצטברים ומצטברים ולא מוצאים דרך לצאת,

וגם כשהם מוצאים ורוצים אני לא נותן להם, למה? כי כניראה אני דפוק, רוב הסיכויים כי אני פחדן.

לדוגמא ליפני זמן לא רב יצא לי לדבר עם מישהי על משהו שהיה קיים פעם, ודיברנו על זה בזמן עבר,

אבל כל השיחה זה הציק לי, ורציתי להגיד שזה קיים גם עכשיו, אבל לא הצלחתי

(אני מרגיש שאני מעורר אפילו את הרחמים של עצמי ואני צריך להפסיק עם זה, כי רחמים זה לא טוב, ולשקוע ברחמים עצמיים זה אף פעם לא טוב).

מה שגם מעניין שאני בורח הרבה מהתמודדות עם דברים באמירה לעצמי שאני מעורר רחמים באותו הזמן.

בנוסף אני עדיין חיי בעבר, חיי את העבר, הוא לא עוזב אותי ואני לא עוזב אותו,

כניראה שקשה לי להמשיך להתקדם הלאה.

מרגיש כל כך פחדן, כבול, חסר ישע, וכל זה בגלל עצמי, אני הוא היחיד שעוצר את עצמי פה.

אני לא זוכר  שמתישהו הרגשתי כל כך חלש כמו שאני מרגיש בזמן האחרון,

והכי גרוע הוא שאני יודע שאני מביא את זה על עצמי, ועדין לא עושה עם זה כלום.

לא מצליח להתמודד עם כלום, לא מצליח להתקדם, ובכל זאת לא יודע מה לעשות עם עצמי.

משהו אומר לי שהתשובה נמצאת לי מול העיניים ואני רק מסרב לראות אותה, מסרב לפקוח את העיניים ולראות.

פשוט כל כך חלש....(ואידיוט)

לבסוף...

משהו אומר לי שאני אתעורר מחר בבוקר ואתחרט שרשמתי את זה...