זאב בודד

במיקרה אני כניראה לא אדם טוב.

אני לא בוכה ביום הזה, אני לא מיצטער על שום דבר ביום הזה, אני אפילו לא חושב על אלה מהמישפחה שלי שניספו.

למרות שלכולם זה יום עצוב, אני אפילו לא עצוב טיפה ביום הזה. היום הזה בישבילי כמעט כמו כל יום רגיל.

בגלל הסיבות האלה כבר הספיקו ליקרוא לי לא יהודי, וחסר לב והרבה יותר מפעם אחת. אולי הבעיה היחידה של אותם אנשים היא להבין שלא אכפת לי מה הם חושבים עלי.

אני פשוט לא מיתחבר מסיבה מסויימת ליום הזה, אין לי מושג למה, שמעתי הרבה סיפורים, ראיתי הרבה סרטים, אני יודע על קרובי מישפחה שלי שניספו, אבל כל זה עדיין לא משפיע עלי.

מהמישפחה שלי לפי הידוע לי 10 אחים ואחיות של סבתה רבה שלי נהרגו(מתוך 14 שהם היו) ואח של סבתא שלי נעלם בזמן מילחמת העולם השניה. ככה שגם במישפחתי השואה עברה אבל זה עדיין לא מזיז לי משום מה.

אבל למרות הכל היום הזה לא כמו כל יום רגיל בישבילי, הוא דיי קרוב לזה אבל עדיין לא בדיוק כזה. ליקראת היום הזה תמיד יש לי מצב רוח רע ותאמת אין לי מושג למה, אולי זה סתם צרוף מיקרים, אולי בגלל מזג האוויר והעונה, ואולי בגלל מיליון סיבות אחרות. אבל זה בכל מיקרה לא הדבר שבגללו זה לא כמו כל יום רגיל בישבילי, הסיבה האמיתית היא שמשום מה בכל פעם שהיום הזה מיתקרב ההיתי רוצה להיות שם בימקום מישהו. תיקראו לי מטורף אבל ההיתי רוצה לעבור את כל זה גם אם זה היה אמור שההיתי מת. ההיתי ממש רוצה לדעת איך ההיתי מיתמודד עם המצב, כמו שההיתי רוצה או בצורה אחרת.

זה כניראה הפוסט היחיד שהוא לא נועד בישבילי