לעזאזל אני עכשיו כהרגלי מדבר עם כמה אנשים בMSN בו זמנית, שום דבר שונה מהרגיל, סתם שיחות רגילות ולא מיוחדות מדי...
אבל איכשהו הן גרמו לי ליותר מדי זכרונות, כל אותם זיכרונות הם טובים, אך כואבים כל כך, זה פשוט כואב כל כך לחשוב שזרקתי את כל זה... אני אפילו לא מבין איך יכולתי לעשות את זה כרגע, כל כך הרבה דברים מיוחדים, שפשוט לא יחזרו יותר לעולם.
זה כבר לא באמת חשוב כניראה, אי אפשר להזיז את הזמן אחורה, אי אפשר לשנות כלום, לא בטוח שאני רוצה לשנות יותר מדי, אולי רק את הטיפשות שלי, שעשיתי את זה בצורה כל כך מגעילה ונוראית. זה נועד ליקרות, אך לא בצורה הזאת.
אני פשוט שוקע בזיכרונות ובקושי מחזיק את עצמי...רגעים כאלו מגיעים מדי פעם, אך היום זה קורה יותר מדי כניראה
המישחק כדור בפארק...לעשות הכל דווקא במישחק...ההגזמה...המכה...ההיתנצלות הניעמה כל אלו מיקרה 1
הטיול בפארק הגדול...הוויכוח הרגיל...העקשנות...הוויתור...ישיבה על ספסל ומבט בכוכבים כשהכל שקט מסביב
הכנות...הווידוי...הורדת המסיכה...להיות מי שאני...ליראות דמעות...לוותר...ו...החיבוק החם ביותר מאז ומעולם
הליווי....הקול הנעים...ההקלטה...השיכנוע...ההנאה
לעזאזל זה כל כך קשה להיזכר בזה עכשיו, הזיכרונות צלולים, אך כה כואבים למרות שהם של דברים טובים...שלא יחזרו עוד
ההיתי אני באותו הזמן, הצלחתי להיפתח בצורה מלאה, ההיתי עונה על כל שאלה, אהבתי כל רגע
ואז הכל התחיל להיתדרדר
ובסוף סיימתי פשוט כחלאה...
הו ילדה עצובה מדוע את בוכה?
האם הונה לך כל רע?
מי יכל בך ליפגוע?
אך את לא עונה רק יושת מולי ובוכה
הנה שוב את עצובה
רק שהפעם את עם מסכת השימחה
מחייכת מראה אהבה
אך כשאיש לא מביט זולגת מעינך עוד דימעה
את עצמך מסתירה
זה כדי לא להיפגע
מנסה להיות נחמדה
וזאת בכדי לא לפגוע
את יודעת מה זה להיפגע
ובגלל מנסה לא לגרום כל רוע
הו ילדה עצובה מדוע את בוכה?
האם הונה לך כל רע?
מי יכל בך ליפגוע?
אך את לא עונה רק יושת מולי ובוכה
חבל שבך אני פגעתי למרות שהבטחתי שלא אעשה זאת...
סליחה...אני מאוד מיצטער
בבלוג זה
בכל הבלוגים
