זאב בודד

"No body knows who I realy am
I never felt this empty before"

אז בקשר לכותרת...אתמול מישהי שאלה אותי אם אני ועוד מישהי חברים, ברגע שהיא שאלה את זה המחשבה שעלתה לי בראש היתה 'כן בטח, אולי אם היא היתה עיוורת או משהו, אני לא ממש בליגה שלה'

ועכשיו אני אשמע מכל מי קורא בבלוג הזה ומדבר איתי שיש לי הערכה עצמית נמוכה...

אבל מה לעשות זאת מישהי שאני באמת לא בליגה שלה.

והנה גם ציטוט נחמד מהעבודה אתמול

אנה: "דימה למה תמיד כשאתה בא לעבודה אתה כזה שמח?"

אני: "אולי כדי לפצות על שאר 6 הימים שבהם אני לא שמח..."

שאלה שאני שואל את עצמי בזמן האחרון היא מה עובד עלי לעזאזל...

אני מרגיש שהראש שלי חלול, שאין שם כלום, אני מיסתובב בכל מיני מקומות בלי שום מטרה, ומנסה להבין למה אני עושה את זה..

לעזאזל ההרשה פשוט זוועתית, גם הזיכרון שלי בזמן האחרון לא במצב הטוב ביותר, אני שוכח דברים ממש במהירות אדירה וזה מטריף אותי.

אני גם מתחיל ללכת לחדר כושר

ובקרוב יש יום הולדת אז צריך לארגן משהו

בזמן האחרון גם קורה לי שאני מתחיל לחשוב על משהו, ואנשים(בעיקר בעבודה), שואלים אותי על מה אני חושב, אבל הבעיה שחשבתי על משהו רק כמה שניות ואחרי זה סתם חשבתי לעצמי 'על מה חשבתי ליפני רגע'

טוב כפי שאמרתי הזיכרון שלי לא טוב בזמן האחרון והראש שלי מרגיש לגמרי ריק, אז אין לי מושג מה רציתי לירשום כבר...

אני אפילו לא ממש רואה טעם לבלוג הזה כבר

טוב אז שבוע טוב

ותהנו מהחיים

מיאו

העולם שלי

 

 

אריק עמד באזור שכולו היה לבן, הוא לא יכל להגיד שזה חדר כי לא היו לו קירות, הכל מסביב היה לבן. הוא חשב שהוא כניראה כבר מת. במיוחד משום שבפניו עמדו 3 דלתות, אך הוא לא הבין כלל וכלל מדוע יש 3 דלתות. אם הוא צריך לבחור או צריכים לדון אותו בין גן עדן לגיהנום אז מה הדלת השלישית? חזרה לחיים? הוא לא ידע אך החליט לבדוק מה יש מאחורי הדלתות. הוא הגיע לדלתות ופתח את הדלת הראשונה, עכשיו הוא ראה חדר, זה היה חדר מישחקים גדול, קירותיו היו לבנים ובמרכז החדר היה ילד שישב על שטיח ושיחק במשחקים. אריק הרגיש שהילד הזה ממש מוכר לו, אך לא ידע מאיפה. הוא לא זכר שהוא ראה את הילד הזה קודם לכן, אך עדיין הוא ידע שהוא מכיר את הילד טוב מאוד. בקצה החדר עמדה לה דלת שחורה, כאשר אריק הביט בדלת הוא הרגיש צמרמורת והחליט שהוא לא בודק מה יש מאחורי הדלת השחורה. הוא יצא מהחדר וסגר מאחוריו את הדלת, כעט הגיעה זמנה של הדלת השניה. הוא פתח את הדלת השניה וראה משרד, מצידו השמאלי היה שולחן שעל ידו ישב בחור בחליפה שעסק בניירת בעיקר. הוא היה מאוד עסוק בעבודה שלו וניראה לו רציני בימיוחד, גם את הבחור הזה הוא הרגיש שהוא מכיר הכי מצויין אך לא ידע מאיפה, כי הוא מעולם לא הכיר מישהו שניראה כל כך רציני כאותו הבחור. החדר עצמו היה ניראה כמו מישרד רגיל יחסית, אך גם בקצה החדר הזה עמדה אותה דלת שחורה שהעבירה באריק צמרמורת מסיבה לא מובנת, הוא חשש להיכנס בדלת הזו ולברר מה יש מאחוריה ומשום כך סגר את החדר הזה גם כן והחליט לנסות את האפשרות השלישית.

כאשר פתח את הדלת השלישית הוא ראה מחזה שונה בהרבה מהחדרים האחרים, הוא ראה חדר ציבעוני, את החדר הזה מילאו הרבה צבעים, ובמרכזו שיחק לו נער מוזר, הוא היה רזה מאוד, וניראה לו מאוד פגיע. והנער המוזר ניראה לו מוכר גם כן, אריק לא ידע מה בדיוק מוכר לו ב3 הדמויות שהוא ראה בדקות האחרונות אך הוא ידע שמשהו בהן מוכר לו מאוד. גם בקצה החדר הזה עמדה הדלת השחורה כמו מיקודם, אך הפעם הוא החליט שהוא אוסף את כל האומץ שלו וניכנס בדלת הזאת. הוא עבר לאט לאט את החדר והגיע עד הדלת. הוא פתח את הדלת וראה מחזה מזעזע...מפיו יצאו המילים "זה אני"...