זאב בודד

גוף חסר נשמה...נשמה חסרת משמעות

בממלכה רחוקה, בזמנים אחרים, כשעוד היו בעולם הזה מכשפים מעטים חיי לו מכשף אחד צעיר וחזק בימיוחד. האנשים באותם זמנים כבר לא האמינו בכישוף וחשבו שהם הצליחו להעלימו מהעולם. יום אחד כשעבר ביער בדכרו לכפר מסויים כשעוד היה צעיר ולא ידע לישלוט בכוחותיו בלי לשים לב בטעות הטיל כישוף ויצר יצור. המכשף לא שם לב שיצר את היצור והמשיך בדרכו.

כשהיצור נוצר לגמרי הוא היה דמוי אדם, הכל היה כמו בן אנוש רגיל, אבל היה חסר משהו, והיצור הרגיש בזה. היצור היה דמוי ילד קטן, והיתנהג בצורה דומה לילד. הוא ניסה זמן רב להבין מה הדבר אשר חסר לו, במקום אשר נוצר בו הוא לא מצא את התשובה ולכן החליט לנדוד. הוא נדד ביער וחיפש את התשובה לשאלתו, אך לא הצליח לימצוא אותה, העצים לא עזרו לו וניראה היה כאילו בכלל מיתעלמים ממנו, גם החיות לא ענו לו והיה ניראה שהוא ישאר עם השאלה שלו עד קצות הימים. יום אחד הגיע לקצה היער וראה מעבר לו כפר, בכפר היו אנשים והוא הבין שהם ניראים דומים לו, לכן חשב שאולי הם יוכלו לדבר איתו ולא כמו העצים וחיות שסירבו, ואולי הם אפילו יוכלו לענות על השאלה שלו וכך ימצא לבסוף את התשובה שהוא מחפש כל הזמן.

ברגע שניכנס לכפר אנשי הכפר ראו בו כבן אנוש כמותם ולא ידעו שהוא יצור שנוצר על ידי מכשף משום שלא ידעו אפילו על קיום כשפים או מכשפים בעולמם. היצור החל לדבר עם אנשי הכפר ואנשי הכפר דאגו לו ושיכנעו אותו להישאר בכפר, ברגע שהוא שאל את אנשי הכפר במה הוא שונה מהם, הם לא ידעו כיצד לענות לו, כי לא ראו שום שוני. הוא היה זהה להם במראה, ואי אפשר היה ליראות שמשהו שונה, אך היצור עדיין הרגיש שונה מכל אנשי הכפר.

השנים חלפו ועברו והיצור שהיה ילד נהפך כבר לנער, הוא למד לחיות עם האנשים והיתרגל לזה כבר, אבל עדיין ידע שהוא שונה מהם בצורה כלשהי. לדבר אחד הוא שם לב במהלך השנים, דבר שהיה שונה בו משאר האנשים בכפר, אך הוא ידע שזה לא הדבר. היצור לא הרגיש שום רגשי חיבה כלפי אף אחד, לעומת אנשי הכפר שכולם הראו חיבה כלפי כולם. היצור גם לא אהב כמו שאר אנשי הכפר, כל אלו שהוא העביר את זמנם איתם, שהיו בערך בגיל שהם שיערו שהוא מצאו לעצמם אהבה, אבל היצור נישאר בודד. היו בחורות בכפר שרצו אותו אך הוא לא ידע להחזיר להן אהבה, ולכן לא היה עם אף אחת, מעולם גם לא הראה חיבה כלפי אף אדם כיוון שלא ידע לעשות זאת.

יום אחד הגיע מכשף לאותו הכפר, המשכף הרגיש שמשהו היה שונה בכפר ורצה לכחת את כל נשמות אנשי הכפר לעצמו בישביל להגדיל את כוחו. בכניסתו לכפר פגש ביצור והיצור החל לשוחח עימו. היצור שאל את המכשף לשם מה הגיע לכפר והמכשף ענה בקול שהגיע לכחת את נשמות כל אנשי הכפר משום שהרגיש משהו שונה בכפר הזה. כולם ניכנסו לפאניקה חוץ מהיצור, היצור רק עמד מול המכשף והציע שהמכשף משום מה יכח רק אותו. הדבר עיצבן את המכשף והוא החליט להראות לכל אנשי הכפר שהחלו לנוס על נפשם דוגמא, איך הוא שואב את נשמת היצור. ברגע שהמכשף ניסה זאת הוא נכשל, ולא הבין למה, לכן ניסה שוב ואז הגיע למסכנה...ליצור הזה אין בכלל נשמה לישאוב אותה, ולכן אי אפשר לישאוב את נישמתו. הוא אמר זאת ליצור שכניראה הדבר המוזר שהוא הרגיש מהכפר היה היצור עצמו, כיוון שהוא יצור חסר נשמה, כך היצור קיבל את התשובה לשאלתו, אך המכשף לא וויתר על נשמות כל אנשי הכפר ורצה לכחת אותן. כפיתרון הציע היצור למכשף שהמכשף יכח רק את חייו של היצור וישאיר את נשמות אנשי הכפר במקומן.

המכשף הסכים עם זה והחליט לכחת את חייו של היצור. רגע ליפני שחיי היצור נילקחו ממנו הוא חשב כמו בן אדם, והרגיש כמו בן אדם, כי המכשף הביא לו נשמה לזמן הקצר שהחליט להשאירו בחיים. המחשבה שעלתה במוחו של היצור היתה 'אני ההיתי יצור חסר נשמה שלא מסוגל לאהוב, אך הגנתי על כל אלו שעכשיו כה חשובים לי ואני כה אוהב, והאנשים האלו בעלי נשמות מאז שנולדו, הם אהבו והכל ועדיין כל אחד נס על נשפו ורצה להציל את חייו בלי קשר למי שאהב בכלל'. לכן ליפני סוף חייו אמר לתושבי הכפר "ההיתי יצור חסר נשמה בכפרכם...אך אתם ההיתם נשמה חסרת משמעות...".

ליפעמים משערים שמכירים מישהו בצורה דיי טובה, אבל לרוב במצב הזה האדם מפתיע אותנו ואנחנו מבינים עד כמה טעינו

ליפעמים אנו אף יכולים לחזות ולצפות היתנהגות של בן אדם מסויים במצב מסויים מרוב שהיסתובבנו איתו הרבה

ואז פיתאום בין רגע הוא משנה את בצורה שבה הוא מיתנהג למשהו אחר לגמרי

יש דברים שאנחנו חושבים שהם נכונים ופשוט אין לנו מושג עד כמה אנחנו טועים...

יש גם מיקרים שאנחנו אפילו לא שמים לב שלמה שאמרנו כניראה והדברים כל כך לא מיסתדרים שזה מופלא פשוט

ליפעמים הדרך היחידה לגלות משהו על בן אדם היא לריב איתו ריב רציני

כניראה שרק אז אנחנו באמת יכולים לדעת מה חשבו עלינו באמת

בני אנוש יצורים מוזרים שלרוב עושים הרבה הצגות וסצנות..

הם עושים הרבה שטויות, אבל בסופו של דבר בכל אחד כזה אפשר לימצוא משהו טוב כניראה

אבל מה עושים כשכניראה שכל הדברים הטובים היו רק אשליה כניראה?

מה עושים ברגעים כאלו?

אני הצלחתי להגיע למצב שיום אחד מישהי היתה ידידה ממש טובה שלי ובבוקר למחורת כניראה הבן אדם שאני הכי שונא

זה מצב מאוד משעשע בצורה מסויימת, גם כשחושבים שאי אפשר לריב עם מישהו, תחת הנסיבות הנכונות זה תמיד אפשרי

בזמן שבין הבוקר הראשון לבוקר השני גיליתי עד כמה כל מה שחשבתי היה שגוי...

גיליתי גם את דעתה האמיתית של אותה בחורה עלי...

כל זה קרה ליפני שבוע

וכל השבוע הזה אני פאקינג חושב לעצמי איך לעזאזל ההיתי כל כך הרבה זמן בחברת אותה בחורה בכלל? ולמה?

ושאלה שמטרידה אפילו יותר זה אם היא חושבת עלי את כל זה למה לעזאזל היא בכלל דיברה איתי?

שלא לדבר על להימצא אפילו רגע בחברתי

שאלה מאוד טובה תאמת

אני מצד אחד מקווה לגלות מתישהו, אך מצד שני זה ניראה לי כה מיותר...

אני יודע שכניראה מחצית ממי שקורא פה לפחות יודע על מי מדובר גם ככה

ואני יודע שאותה בחורה כניראה גם קוראת פה...

זה לא באמת משנה לי

דווקא ממך אני מעדיף שלא ליראות את התשובה פה

זה יהיה מיותר

חחח החיים המוזרים

איך שהם יכולים להיתהפך בין רגע

אני מקווה מאוד שהם ילמדו אותך כמה דברים בעתיד

לא יזיק לך לגלות אותם...

ואור-רן אני חושב שאני יעשה את מה שדיברנו עליו...

הדבר אפשרי גם בלי לעבור שום מקום, וצריך לעשות אותו בהדרגה

אני חושב שאני אצליח מספיק בקלות...

אז הנה לכם פוסט מוזר ודפוק ברמות, אבל אין מה לעשות בנוגע לזה

מיאו

תהנו מהחיים חלקכם

והחלק שלא בא לו שיחנק :P

(פוסט הבא כניראה סיפור)

בהחלט הרגשה מוזרה

כניראה שגם לריקנות יש כל מיני סוגים

אני שקוע בהרבה תהיות בזמן האחרון

אין כל כך מה לעשנות בנידון

למרות כל מה שהיה בעבר שליפעמים ההיתי שוקע בלבהות באוויר ולחשוב על דברים מסויימים

עכשיו אני פשוט מתחיל ליבהות באוויר בלי סיבה, ולא חושב על כלום, ואפילו לא שם לב לדברים שאליהם מופנה מבטי

פשוט בוהה באוויר

ליפני זמן מה דיברתי עם לנה, השיחה היתה מוזרה, היו כמה דברים שלגמרי לא היתכוונתי אליהם, ואמרתי לה שלא היתכוונתי

אבל...עכשיו כשאני חושב על זה, זה באמת נכון, אני לא יכול לעשות כלום בנוגע לכך שזה נישמע דיכאוני

זה לא שאני דיכאוני או משהו, אני דווקא יצור אופטימי, אבל זה פשוט נכון, לא משנה עד כמה עצוב זה נישמע

היום הברזתי 4 שעות לשון, שעה שיחקתי כדורסל, שעה סתם היסתובבתי בבית הספר

ואחר כל פגשתי את מאשה, יעל ואייזיק, הלכנו לפארק אחד ושכבנו זמן מה על הדאש, הקשבנו למוזיקה

היה זמן מה שהיסתכלתי בשמים ואז ניזכרתי במשהו שעולה לי מדי פעם בראש כשאני מיסתכל על העננים "הילד שרצה להיות ענן"

תאמת זה דבר נחמד, קטע קטן מתוך סידרת אנימה למען האמת, אבל זה לא באמת משנה

אני אוהב עננים, ותאמת גם להעביר את הזמן עם החברים..

אין לי למען האמת מה לירשום יותר חוץ מדבר אחד קטן

שמים ללא עננים

אדם ללא רוח חיים

יצור חסר נשמה

עולם חסר אהבה

אלו דברים עצובים, ואני דיי מרבה ליראותם

קליפת הגוף והנשמה חסרי החשיבות יזבו אותכם לנפשכם לבנתים