ידעתי שהיום הזה יגיע..
היום שבו היא תפריד ביננו....
ידעתי והיום הזה הגיע...
היום היא הפרידה ביננו!
אני זוכרת את היום שהיא זרקה אותי כמו כלב ואני אמרתי לך כבר אז "אם אני אצטרך להגיע למצב שבו אני נלחמת באמא שלך עליך אז אני אהיה שזו שתרים את הדגל הלבן".
היום הזה הגיע ועכשיו אני ישנה בסלון ואתה בחדר...
בעוד כמה שעות אני משתחררת,הופכת לאזרחית. אני אזדקה על המדים,הקיטבג ועל הקשר שלנו.
אתה לא רואה את הפרצופים,אתה לא שומע את ההערות והעקיצות. אני כן.
ולמרות שהיא אמרה לך שאני לא מספיק טובה בשבילך לדעתה זה לא מספיק טוב בשביל שתאמין לי שהיא לא אוהבת אותי ושהיא רוצה להפריד ביננו.
אתה ילד של אמא ותמיד תהיה כזה. היא תמיד תהיה בסביבתנו,גם אם נעבור לגור ביחד. הרי אמרת שאתה לא רוצה שהיא תגור לבד כי אתה כל מה שיש לה. אני לא פשוט לא מוכנה לזה אני לא מספיק חזקה בשביל לסבול אותה בכל שלב בחיינו בין הרגליים שלי!
אז אולי אתה צודק ואולי באמת אני לא אוהבת אותך מספיק,אולי באמת הקשר הזה לא מספיק חשוב לי.. אני מעדיפה לוותר עכשיו מאשר לחכות ולראות מה יקרה ומה תעשה כשתשתחרר ולקוות לטוב. עכשיו זה פחות פוגע...
אולי אפילו אני אקח את העבודה בארה"ב ככה יהיה יותר קל לשנינו...אני חושבת...
אולי באמת מגיעה לך מישהי יותר טובה...ואולי בעצם לי מגיע מישהו יותר טוב אני כבר לא יודעת...אני רק יודעת שממש רע לי איתך בזמן האחרון ואני כמעט בטוחה שזה מעשי ידיה של אמך הכל כך יקרה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
