אני אסביר לך, פעם ראשונה אני פשוט אשפוך את כל הרגשות,המחשבות וההסברים.
בוא נתחיל מזה שאמרת שאני לא נלחמת על הקשר שלנו מספיק.
זוכר שיצאנו שלושה חודשים והחברים הלא כל כך חכמים שלך מילאו לך את הראש שאנחנו מדברים יותר מדי בטלפון..ושאנחנו ביחד יותר מדי ועוד מיני שיט כאלה? זוכר?
יופי, כי אתה זרקת אותי קיבינימט וטענת שאינך יודע אם אתה אוהב אותי או לא..חודש שלם נלחמתי, ניסיתי לפקוח לך את העיניים,שתראה שהחבר היחיד שאתה צריך לשמוע לו הוא ליבך.. וכמה נפצעתי במלחמה הזאת, כמה חצים פגעו בי ולא נכנעתי...
נזכרת כבר?
לא? אז תשמע עוד קטע..זוכר שאמא שלך התעללה לי בנשמה? זוכר שהיא אמרה לך שאני לא אישה בשבילך? שאני לא עושה כלום למענך? אה וזוכר מי טיפל ב27,000 ש"ח חובות שלך? מי דיבר עם כל העורכי דין וההוצאות לפועל? אתה זוכר?
וזוכר שהצעת לי נישואים? זוכר שאמרת לי שאתה רוצה שנבנה את העתיד שלנו ביחד,שאתה רוצה שאני אהיה אם ילדיך? זוכר שאחרי שיחה מפלילה עם אמא שלך טענת שאנחנו ממהרים וביטלת הכל? זוכר שהחלקתי את זה ולא עשיתי סיפור?
זוכר שישבנו בסלון ביתך ואמרת לי שאני לא עושה כלום למענך? איפה שמעתי את המילים האלו?זוכר שנשארתי חצי שנה לגור איתך ועם אמא שלך שזלזלה בי והשתדלה לעשות לי רע? זוכר שאמא שלך זרקה אותי מהבית שלך ואחר כך היא ביקשה סליחה, זוכר שאני חזרתי למרות שלא האמנתי בסליחה שלה,זוכר שחזרתי בשבילך? אבל זה בשבילך לא למענך!
זוכר שאחר כך בשיאו של ריב אמרת לי אתה לעוף מהבית,שאתה ביקשת שאני אעבור לגור בו כדי שנהיה יחד? זוכר שכשהתחלתי לארוז ביקשת סליחה ואני סלחתי? האמת לא סלחתי למענך זה היה למען הסבתא שלי!
זוכר שפעם שלישית העפת אותי ואז כבר לא יכלתי לסלוח? איזה כלבה אני! עשית טעות,היית עצבני הכיצד אינני מוכנה לסלוח?
זוכר שההורים שלי שטפו לי את המוח שאתה לא בשבילי,שמגיע לי יותר טוב ושאתה אידיוט, ואני קמתי והפצרתי בהם שלא לדבר עליך כך מאחר ואתה בן זוגי,אהבת חיי, עתיד להיות אב ילדיי?
אתה זוכר את כל הדמעות,הלילות,הפצעים? אתה זוכר עכשיו את כל המלחמות? הרי זה רק רבע מהכל...אז אתה זוכר? כי אני לא שוחכת! כי אני עדיין מחלימה!
עכשיו נמשיך לזה שאחרי הכל, אחרי כל הצ'אנסים,כל מה שסבלתי, כל הג'יפה שאכלתי ממך, אחרי הכל נתתי לך בלב כבד ועם הרבה פחד עוד צ'אנס!
אבל פה זה כבר לא היה אותו דבר!
אם אני מתקשרת מצוברחת ומוטרדת אתה עונה לי "מה הבעיה שלך עכשיו?"
כשאני מתקשרת אתה לא עונה לי כי אתה נוהג,גם כשהיית נוהג היית עונה לי ומדבר איתי ברמקול...
אחרי שבוע וחצי שלא ראית אותי אתה קובע איתי לשעתיים כדי שתוכל לישון..
זה כבר לא זה בקיצור. פעם הערצת אותי, דיברת,הסתכלת והתנהגת אליי כמו למלכה.
עכשיו אני מרגישה כמו סתם עוד אחת בשבילך.
פעם היית מחבק,מקשיב,מוחה את הדמעות,מתעניין, היה לך אכפת...
ואני? אני נכלאתי בין קירות החומה שנבנתה כלפיך, לא מסוגלת לומר לך "אני אוהבת" או "אני מתגעגעת" או מילה אחרת המביעה רגש. התחלתי להרגיש כלואה ותקועה בתוך האהבה הזאת, בתוך האהבה הראשונה שלי שעשתה בי פלאים רק כמה חודשים קודם לכן, שעשתה אותי כל כך מאושרת, עם הגבר שעשה אותי מלכה,שנתן לי את הכוח להישאר עיקשת ולהילחם נגד כל מכשול שנקלע בדרכנו, זה שהבין אותי רק ממבט,שתמך בי בטוב וברע, שהיה איתי בבכי ובצחוק, שגרם לי להרגיש שאני כובשת את העולם רק בעצם היותי איתו, איתך...
נכון,תשעה חודשים החזקנו מעמד נגד כל הסיכויים ואולי אתה צודק וחבל לזרוק את כל זה אבל אתה שממנו שאבתי כל כך הרבה כוח,שעשה אותי כל כך חזקה כעת עושה תשושה וסדוקה ולכן כבר לא נשאר טעם להילחם...