הלב אומר, המוח מאשר והיד רושמת

הלוואי שהייתה עולה בראשי תמונה אפרורית שמגשימה זיכרון ישן, הלוואי שהיתה.

גם אם ארצה אי פעם לכתוב עלייך, לא אכתוב לך לעולם.

הלוואי שהטירוף הרגעי הזה היה חולף לי כבר מזמן, והייתי מבינה שכלום לא שווה, שאת אינך כאן.

הלוואי שגופי היה אדיש למראה עינייך שטבעתי בהן, חומות ומלאות בכל מה שארצה לראות.

הלוואי שהיית מאוהבת, אפילו קצת כמו שאני.

גם אובדן חושים לא יגרום לי לשכוח את שאת הכרת לי.

הלוואי שהייתי מטביעה לילות בצחוק חסר מעצורים בלי מודעות.

הלוואי שהיית כאן איתי.

הלוואי שיכולתי לטפח תקוות שווא ולהפוך אותך למציאות, הלוואי שיכולתי.