מסתובב, ולפעמים הולךזו אולי אחיזת עיניים, אך אין לי אחיזה אחרת |
| 6/2009
שבועיים
היום מלאו שבועיים למותך. השגרה החזקה ממשיכה (חזקה מכל? כנראה).
יש פחות ופחות דברים שאני עושה בפעם הראשונה בידיעה שאתה אינך. יש יותר ויותר דברים שאני רואה ברחוב וחושב בחלקיק השניה הראשון שאולי זה אתה. בימים הראשונים ראיתי אותך בכל גבר תמיר עם שער בלונדיני ארוך; אחר כך, בכל אחד ואחת עם שער עד הכתפיים. היום, ראיתי אותך בכל אדם עם כובע.
בדרך כלל היו עוברים יותר משבועיים בין הפגישות שלנו אבל תמיד היה סיכוי שהטלפון יצלצל ואתה תגיד שאתה בסביבה ואני אשמח ותקפוץ ונאכל משהו פשוט ונדבר קצת על שטויות וקצת על מחשבים וקצת על 'פגשתי את...' או 'אתה מכיר את...' ואף פעם לא 'שמעת על...' והרבה הרבה על דברים אמיתיים והרגשות שלך וסיפורים שלי על הדברים שדומים שהיו לי. רק בזמן האחרון הצלחתי להוסיף גם את הסיפורים שמוציאים אותי ממש לא יפה, והרגשתי בטוח לגמרי בך ובתגובות שלך שאתה באמת רוצה להכיר אותי ויודע לצחוק איתי על המטופשויות שלי מתוך הרבה אהבה.
כולנו ייעדנו לך תפקידים בחיינו. ידענו מאוד שתרצה לקחת חלק; להנות מאיתנו ומהיחד ומכל אחד. כל כך רציתי שתגדל לידי. שתהנה. שתמצא את המקום המיוחד שמתאים לך בדיוק, שהאמנת שהוא קיים וכשהתבדית היית בטוח שתוכל ליצור אותו בעבודה קשה שלא הפחידה אותך בכלל ורק עם הכלים שכבר יש לך.
מה אעשה עכשיו עם כל האהבה הפשוטה שהשפעת עלי רק כי אהבת? איך אעביר אותה ןאעצים אותה כמו שאני בטוח שאתה היית עושה? לאט ובסבלנות נתת ממך למשפחה הפצועה שלנו מתוך החלטה, הבנה, הרגשה שככה צריך, שזה הנכון.
אני לא יכול שלא לראות את החלקים שלי שהיו בך ואיך ממשת אותם לחיים לא פשוטים - אבל חיים שהיו רק ובדיוק שלך. העצמת את הרגישות והתפיסה של אמא, החכמה והידענות של אבא, את החברותיות שלי, העשייה והיצירתיות של דפנה והכישרון הפראי של אלכס ואת כל זה עשית ביפה, בלי לדרוך על אף אחד אפילו לקצת.
כמה קשה לי תחושת הבזבוז, למרות ואולי בגלל שאני יודע שלא בזבזנו את השנים האחרונות האלה. עשינו הכל מתוך קירבה, מתוך לתת מקום לדברים האחרים שממלאים את החיים, מתוך יחד. וכל כך הרבה נשאר עוד לעשות, ולהיות, ואין.
יובלי, אחי הקטן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
