מסתובב, ולפעמים הולך

אני מחפש סימנים כמו ילד קטן. משמעויות ואישורים לדרך שאני הולך בה שוב אחרי מספר פעמים שהתחלתי בה וחזרתי מתוך הססנות או פחד, מתוך חוסר נאמנות אלי ולפעמים גם בגלל סימנים שבחרתי לפרש בצורה מוטעה, או לרוב בכלל לא.

הדימוי של ׳כמו ילד קטן׳ דווקא מעודד אותי, מחזק לי ראיה מפוכחת ונכוחה בלי הזדקקות להתפתלויות. קבלה של הסובב בלי כפיה אותו לתבניות מוכרות או מקובלות.

אני חושב על שלושת העוורים שראיתי אתמול בבוקר ונרתע מהפירוש המיידי של סומא בארובה. מיד מבשילה בי תובנה שקושרת את האישה שראיתי נכנסת איתי לתחנה, את הגבר שעבר על פני כשיצאתי תחנה אחת מוקדם מדי כדי ללכת קצת ושאל אותי אם מגיעה רכבת בגלל פרץ הרוח שמסמן את בואה ואני שמח על המיומנות שלי לחוש בו כמקצועיות שרכשתי בעולם התחבורה הציבורית המורכב כאן; רק שהפעם כיוון הרוח מטעה ומבלבל את שנינו כשאנחנו מגלים שהקדים רכבת שנכנסת לתחנה בדרך ההפוכה. את הגבר השלישי אני רואה יוצא מתחנת הרכבת היעודה שלי, כבר כמעט במשרד. שלושתם נעזרים במקל, לבדם, ואני חושב על המטרה שלהם. הם יוצאים לדרך מבלי לראות אותה ומתוך הסתמכות על חושיהם. הם רואים מולם יעד ומגיעים אליו מתוך התמודדות ולמידה. זה הפירוש שאני בוחר לקבל. אפשר לחשוב שהגורל או הקארמה או הצ'י זימנו לי אותם ואפשר בפסיכולוגיות מדעית כמעט לטעון שאני בחרתי להבחין בהם דווקא כשהם עברו לפני. כך או כך, התוצאה זהה.

מתנגן לי בראש כבר כמה ימים השיר 'אחרי המבול' של רגינה ספקטור; שלא במקרה כאמור, שם האלבום הוא Begin to Hope. את העובדה שנדבקתי אליו לא יכולתי לפרש אחרת מתחושת אַחרי המבול שלי, תחושה שכולה מערבולת וחוסר חשק וגם לא מצביעה למקום בו אני רוצה להיות. רק הבוקר שמתי לב שהתבלבלתי תפיסתית בין הדימויים 'אַחרי המבול' ו'אדמה חרוכה'. המבול הוא כאוטי, אבל שואף לתיקון ומביט קדימה. האש מאכלת, פניה לאחור ולתחושת נקם. אם נחזור לרגע לרוחניות בה יש ארבעה-חמישה יסודות לעומת הדוקטרינה שבה אני לרוב נמצא עם 105 יסודות נוספים שלא מוסיפים כלל להבנה שלי את העולם - אני מים. אני לא אש. 

מצחיקים, הסימנים האלה. עם החופש לפרש אותם לכל צד והנטיה לראות רק את אלה שמחזקים את הכיוון בו אני זורם כרגע הם לא יותר מהשתקפות להחלטות שלי ולשלמות שלי איתם. קצת כמו לבדוק את הצל שלי כדי לדעת שאני עומד ישר - ובכל זאת, הם לא מיותרים לי. נקודות תמיכה קטנות בדרך שאני מציב לי כדי שכשאגשש עם המקל ועיני סומות, אדע מה הכיוון הנכון, זה שהתוויתי לי.

ובנימה פילוסופית פחות, מסתמן שמצאתי דירה. הידד! יש לי גם שני ראיונות עבודה שאפילו עדין לא סגרתי עם עצמי שאני רוצה להחליף - אבל אם אחליט ככה, יש לי בטחון באפשרויות הקיימות ובשיפור כלכלי משמעותי. 

מילות סיכום? אופטימיות. גם זהירה, אבל בהחלט יציבה.