מסתובב, ולפעמים הולך

הקטע הזה, עם זה שאין לי מה לכתוב כשטוב לי כמעט משמח אותי עכשיו. מה, מה הייתי עושה אם באמת הייתי כותב למחייתי ופתאום היה נופל עלי כזה סבבה של חיים?

הפירוד מוצלח לי מאוד. הייתי אומר, לא מפתיע בכלל ועדיין אני לא מוכן להרגיש שהייתי צריך לעשות דברים אחרת. כאילו, ברור שהייתי צריך אבל כנראה שאני, העולם, הקארמה הכללית והפרטית לא היו מוכנים.

לקחתי לי דירה משונה קצת ונעימה, עם חדר קטן לרובי ומטבח עצום בגודלו וורוד להזויע. בעלת הבית ממזרח אירופה וטעמה המחריד בצבעים גרם לה לצבוע את כל המטבח הנעים בורוד מלוכלך. קשה לי לתאר איזה דייר היא חשבה שתמצא, ואני מרשה לעצמי לחשוב שלמרות שהיא בטוח לא התכוונה אלי היא מרוצה מהתוצאה. הבוקר רובי ישן אצלי עם חבר ומשש בבוקר טפיפות הרגליים העירו את מרבית השכונה אבל בעלת הבית שגרה בקומה מתחת התייחסה להתנצלות האס.אמ.אסית שלי ב"לא קרה כלום".

אני מרגיש בחופש - כשרובי איתי וכשהוא לא, כשאני עובד וכשאני בבית. ההורוסקופ שלי משתפך על איזה זמן טוב זה להיות אני ואני מאמין בו בלב שלם.

יהיו עוד קשיים והכלכלה נראית זועפת, אבל הכיוון הוא למעלה מוחלט וזה כשלעצמו מעיף אותי לקלילות שלא חוויתי הרבה זמן. אח, איזה יום יפה...