היתי בארץ, הייתי באיסטנבול, הייתי כאן. אני עדיין לא ממש כאן, כפי שמכל מיני צדדים לא ממש הייתי במקומות האחרים וכפי שלא הייתי כאן כבר שנתיים וכפי שאולי לעולם לא אהיה כאן.
זו אמירה תלושה שכזו ונוטה לעצבוביות, מה שכתוב למעלה. אין בה באמת מטרה או הכרה בדברים שמתחוללים והיא רובה ככולה התחבאות מאחורי המציאות כתרוץ.
הייתה לי חשובה הנסיעה הזו. גדלתי בשנתיים האחרונות ואיפשהו הנסיעה הזו הייתה ביטוי לזה. אפילו אחי הגדול והמגונן העיר שאני מתנהל כאילו אני יודע להיות ברשות עצמי; הבתים שאני שוהה בהם נקיים ומטוטאים, אני מוכן לצאת וארוז למשעי בזמן, אני מתייחס אל רובי בהרבה פחות נידפות מהרגיל. גם הוא פרח, בנסיעה אבל לא רק בגללה. החשש שלי מהמפגש שלו עם הילדים שלפני שנתיים בגיל כמעט כלום חלק איתם כה הרבה התברר כמופרך לחלוטין. מראש הוא לא רצה להקשיב לי כשניסיתי להכין אותו לזה שאולי לא ימצאו שפה משותפת ושמחתי שהרגשתו הוכיחה את עצמה בשלוש הדקות הראשונות בהם פגש את החברים. יחד עם ההכרה שכנראה אהיה פה בגולה הדוויה בכל העתיד הנראה לעין, ברור מאוד מה טוב יותר בארץ ושלמרות החרא המשמעותי להחריד שאלת העדיפות הרגשית די ברורה.
היה לי כואב וטוב, ואני בכלל לא מאלה שנהנים מכאב. עקרתי לי מהלב כמה דברים שלא עשו לי טוב ורציתי, וכאלו שעשו לי טוב ולא רציתי. אני מרגיש נקי יותר עכשיו, במובן של המילה שבו אין לי כלום וזה טיפה מפחיד לאנשים כמוני שלא באמת יודעים להיות לבד - אבל מצד שני באמת מסרבים להודות בזה.
הגדרתי לי את מי שאני רוצה להיות איתה בפרטי פכים שלא אומרים כלום על מי שהיא, הגדרות סוציו-אנתרופולוגיות שבימים כתיקונם הייתי דוחה כחסרי מעוף וניצוצות ופרפרים והיום אני מודע באנחה שרצוי שתהיה כבר עם ילד או ילדים, שתחיה בצד הזה של השלולית ושתדבר את שפת הקודש. דברים אחרים מושכים ומפתים, וסיכויי הפגיעה ואי ההתממשות שלהם גבוהים מכפי שיש לי אנרגיות כרגע. אז פצחתי בחיפושים ממוקדים היאים לבעלי פטישים מורכבים יותר מאשר תמימי דרך כמוני (ההברה 'פחחח' מקובלת ובמקומה) ובטוויסט משעשע של הגורל ביומיים האחרונים כתבו אלי שלוש נשים, אחת רק גרושה ולשתי האחרות גם ילדים, ולשלושתן אותו שם פרטי לא נפוץ מאוד וחביב עלי ביותר.
אני עוד מתאושש לי מהיעפת ומסדר את המון הדברים שאני צריך לעשות לקראת החזרה. בהערת שוליים אציין שאיסטנבול היא אחת הערים השוות בעולם, ואני אומר את זה כאדם שהיה ברבות מהערים השוות. מתקדם שם ופתוח והאוירה מצד אחד אקזוטית ומרתקת ומהצד השני נעימה וכמעט מוכרת (התאוקרטיה שלהם נדמית לפתע מתקדמת הרבה מזו שלנו) והאנשים היו חביבים באופן גורף - ובעיקר אחרי שמלמלתי מילה או שתיים בשפה החייזרית שלהם שלא דומה לכלום.
כשהגעתי בלילה האוטובוס עבר דרך חלקים נידחים של העיר ולפתע ראיתי שלט של חנות סקס. עד אז לא ידעתי מה רמת הפונדמנטליות בעיר ועצם המצאותה של חנות כזו עודד אותי מאוד, בלי שום רצון או צורך להכנס אליה...
אז כמו שאומרים אצלי בפרוס ספטמבר כבר פעם שלישית רצוף - כאן קיפוד בחורף, ניו יורק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
