מסתובב, ולפעמים הולך

ואז, כשאתה מתחיל להחלץ מהביצה הזו שאתה מודע לעומק שלה רק בדרכך למעלה, אז הילד שלך שהיה כל כך נופת צופים מאבד לגמרי את הכיוון, מטיח בך את כל עוולות העולם וכמה אתה אחראי עליהם, מסרב לתמרן החוצה מהפינה שבו הוא תקוע.

וצריך לזכור בכח שהוא כנראה מוציא את כל מה שהוא לא חשב שתוכל לעמוד בו, והיה כזה מותקֿ ולזכור כמה בעצם נפלת עליו בלי להרגיש כמעט, סמכת עליו שיהיה בסדר ושיחזיק. וזה חלק מהתהליך,  ובאמת הוא כנראה מפיל את זה עליך כי אתה חזק עכשיו מספיק לעמוד בזה גם אם אתה לא חושב ככה. והאתגר העיקרי הוא לזכור את זה מבלי להכות אותו על הראש באמצעות חפץ קהה