מסתובב, ולפעמים הולך

אתמול הייתה ההקראה, וההתרגשות הייתה רבה הרבה יותר משחשבתי. הייתי מאוד קרוב ללבטל הכל, ולהתיאש, ולקלל את האנגלית המצחינה הזו שאני לא מצליח להעביר בה איך דברים מרגישים אלא רק איך הם קרו.

העברתי שעות רבות ב"עריכה" ו"כתיבה". כמות הכלום שניתן לעשות כשיש פייסבוק היא כה עצומה שלדעתי אי אפשר למדוד אותה. אני חושב שבסופו של דבר השקעתי כשלוש שעות נטו בסיפור הזה ואם היו מציעים לי התחייבות לחמישה אחוז פרודוקטיביות ליחידת זמן הייתי לוקח בשתי ידיים ועוד הייתי מרוויח בגדול.

זו התוצאה הסופית. זה קצר, ואני שמח שלא הקראתי שום דבר ארוך יותר למרות ששקלתי לעשות זאת ואפילו הדפסתי לי איזה סיפורצ'יק גיבוי אם ארגיש צורך להוסיף.

היה נהדר, ולו רק בגלל שבסוף עשיתי את זה. באו הרבה חברים, ישראלים יותר או פחות ואפילו כמה שבכלל לא.

אז הנה:

http://mikipod.wordpress.com/2012/11/09/watermelon/