מסתובב, ולפעמים הולך

היום חלמתי עליך אחרי די הרבה זמן שלא. לבשת שמלה טורקיזית נאה ורשמית קצת. קצרה, ונהניתי לראות את הקוים שלך מהודקים תחתיה. את ההליכה שלך, שמשדרת נשיות ואותך בלי שאת מתכוונת בכלל. יצאנו לגן של הבית הגדול, דיברנו. זו הפעם השלישית שאנחנו נפגשים כך בחלום, ציינת. רצית לדעת מה שלומי, איך אני מסתדר. לא אמרת, בלעדייך.

התנדנדת בנדנה הישנה, התלויה מעץ הערמון. כאילו היינו שם כל חיינו ובכל זאת זה לא היה הבית שלנו. סיפרת שאצלך הכל טוב, אתם מסתדרים, מתקדמים. נתתי בך מבט חוקר ובחצי חיוך התוודית. כן, אני בהריון. לא כאב לי לשמוע כי ידעתי שזה יבוא. חייכתי אליך, ליטפתי את ראשך. לא הייתי צריך לומר, רק להסתכל לך בעיניים וידעת שאני שמח בשבילך, בשבילכם. 

חזרנו לחצר הקדמית; החזקנו ידיים לקצת ומיד כשזה הפך מוזר הרפינו. הוקל לך שסיפרת לי את זה, ולי הוקל לדעת. נפרדנו. שוב. הפעם באמת.

נ.ב

אחרי שסיפרת לי, ראשי הומה, ניסיתי לומר לך שעדיין את יכולה לחזור כשתרצי, שאקבל אותך ואת ילדייך ואת הכל - ובעודי חולם אמרתי לי, זה פסיכי לחלוטין ואתה מתדרדר. זה הזמן לעצור, זה הזמן לוותר.

עכשיו מתנגן לפתע השיר שהעברת לי ובמין שיכחה לא אופיינית, פרוידיאנית, שלחתי לך אחרי כן חזרה. somebody that I used to know. 

אתמהה.