מסתובב, ולפעמים הולך

ואז,

איזה סופר גדול יכתוב את הסיפור שלך. קצת מבולבל,כמו חלום, אבל בוודאות הסיפור שלך. האנשים יחליפו קצת תפקידים וכולם יהיו גם קצת אתה וגם האנשים שהם וגם אנשים אחרים חשובים יותר או פחות לסיפור. כמו חלום. 

אף אחד לא יגיד שום דבר על הסיפור הזה של הסופר הגדול כי הוא נכתב אליך. להוציא אותך מהמקום שאתה נמצא בו ולפתוח את הדלת הבאה, הדלת הלאה, שלא אמורה להפתח עד שתהיה בן ארבעים ואולי באמת לא תפתח עד אז אבל אתה כבר יכול להתכונן אליה. בלי להתכונן באמת, כמו שאתה עושה בעבודה כשעוברים שבועות בהם אתה עושה כלום לכאורה ורק נתקע על איזה אספקט לא חשוב שתוקע את ההתקדמות, שמפריד בינך ובין היכולת לשעוט הלאה ולדלבר ,כמו שאתה שונא שאומרים, את המשימה הבאה. ואז בלחץ עצום במאית הזמן הראויה אתה עושה את זה ובסוף זה מושלם, אבל לא מושלם כמו שאתה יודע שהיה לו היית עובד על זה כל הזמן אלא רק מושלם כמו גמור. 

ואחרי שנים של היכרות עם עצמך אתה מבין שכל התקופה ההיא שלא עשית כלום אז בעצם ישבת וסידרת לך בראש את כל מה שצריך לעשות וכמו מוצרט, אתה נתלה באילן הכי גבוה שאתה יכול לחשוב עליו ומיד מביך את עצמך, כמו מוצרט אתה עושה את הכל כמעט בלי שגיאה מהתחלה ועד הסוף. ואתה אומר לך שתחזור אחרי זה ותשפר ותתקן ותעשה מחדש את כל מה שלא מושלם אבל האחרי זה הזה לא מגיע לעולם ולא יגיע. עשית את מה שיכולת ומה שעשית היא ההגדרה ליכולת שלך ודגירה נוספת לא תשנה את זה, רק תדגיש לך את אפסותך המדומיינת, זו שאתה מתגולל בה בכל פעם שאתה נכנס למעגל הדמים העצמיים והרפש הזה מחדש, עם כל משימה שלקחת ותיקח על עצמך.