מסתובב, ולפעמים הולךזו אולי אחיזת עיניים, אך אין לי אחיזה אחרת |
| 5/2007
לא פקטוריס
אז לפתע היה חום גבוה, כזה כמו של ילדים בני הרבה פחות מעוד-מעט שלושים ושלוש.
אח"כ הופיע כאב גרון מצמית, כזה שכל בליעה קטנה שלחה אותי להתרוצץ מסביב לספה מתפתל מכאבים איומים. למחרת בבוקר הסתכלתי לי בגרון - והנה אנגינה! אף פעם לא היה לי ולכן התרגשתי מאוד.
אני מוכרח לציין, שזה דווקא די נחמד להיות חולה. אולי לא כשניסיתי לישון ובכל פעם שבלעתי רוק הרגשתי כאילו מתאבק נמוך, מוצק, פחוס אף וכרוב אזניים משלח חבטת וו איומה לפנים הגרון שלי - אבל בהחלט כשרבצתי כל היום על הספה, קורא זבל וצופה בבורר, סדרת הפשע החדשה ששני פרקים ממנה הגיעו עם הטיים אאוט.
אני ודאי פסול עדות בנושא כי מעולם לא ראיתי את הסופרנוס ואני בטוח שהסדרה היא העתק - אולי לא מדוייק אבל בהחלט מורגש. הייתה לי הרבה ביקורת למשחק עתיר האגו (חוץ משל יהודה לוי, אגב. יחסית הוא היה ממש לא רע), לתסריט הלא מתוחכם ולבימוי הלא מהוקצע, אבל בכל זאת הסדרה תפסה אותי מספיק כדי שלא אפסיק באמצע - ואפילו יותר, גרמה לי לחשוב עליה עוד הרבה שעות אחרי שגמרתי לראות.
{ עכשיו אני כבר בריא לגמרי, למרות האנטיביוטיקה וחיידקי המאכל שאני בולע בכל פה, תודה על הדאגה. }
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
