מסתובב, ולפעמים הולךזו אולי אחיזת עיניים, אך אין לי אחיזה אחרת |
| 1/2008
אי-שון
מאוד משעשעת עדיין הדו-לשוניות. לפני כמה חודשים היה שבור במובן של מקולקל, וביומיים האחרונים לפתע התחיל יודע במובן של מכיר. "אבא, אתה יודע את הצעצוע שלי?"...
הילד לא סותם את הפה לרגע, שזה בסדר כי מסתבר שגנטיקה זה דבר חזק. אני זוכר שמתישהו בשלהי כיתה אל"ף סילקה אותי הקופאית מהסופר כי פשוט דיברתי יותר מדי. שלחו אותי לחכות בחוץ (בדור שלי עוד היו עושים את זה) עד שיגמרו לשלם.
- & -
ובנושא אחר לגמרי, שוב הפסקתי לעשן. הפעם כבר יחסית הרבה זמן ובלי להרשות לי סיגריה-פה-סיגריה-שם. עליתי על פטנט מופלא, ואני רוצה לשתף בו את כל העולם. בלי קשר, בהתחלה, הפסקתי לשתות קפה. אחרי כמה פעמים שהיה לי כאב ראש כי לא שתיתי, התעצבנתי על ההתמכרות הנוספת והפסקתי לשתות קפה. מאז, בכל פעם שנורא בא לי סיגריה - אני שותה קפה. זה אולי שיא אישי חדש ברמייה עצמית, אבל זה עובד נהדר. אני כל כך מרוצה מעצמי על הרעיון, שעכשיו אני בכלל לא יכול לעשן.
איסור העישון במוקומות הבילוי הוא לדעתי דבר נהדר, ואת זה אני חושב מאז שבניו יורק הייתי עד לכך שהחוק שבתחילה חשבתי שהוא דרקוני ומיותר הפך את כל מקומות הבילוי, פאבים הופעות ובכלל למקומות נעימים הרבה יותר. הדבר המטומטם והמעצבן פה הייתה האכיפה המוגזמת. איזו שטות זו לתת קנסות למעשנים בחוץ? לדעתי יש פה סתם עז, עז מעצבנת שעכשיו אפשר להוציא אבל חבל כי היא חירבנה על השטיח של הבנה בין מעשנים ללא מעשנים.
יום אחד אפתח את הנושא הזה קצת יותר, אבל בגדול כל התקנות הרעות האלה באות מחוסר כבוד של המערכת השלטונית לאזרח, ליכולותיו ולמוסריותו. אני מאמין שזו הסיבה המרכזית לזה שאנחנו באופן קולקטיבי כאלה חארות. אני אסביר את הלוגיקה עם דוגמאות והכל פעם כשלא יהיה רבע לחצות עם הר של מסמכים שמחכים להכתב.
תהיו טובות,
ק
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
