|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אז, ביוש? יאללה ביי?
זה באמת התחיל כבר לפני לפחות שני חיים.
התחלתי לכתוב כאן ב2002, מחקתי איזה פעם ומאז ועד היום כתבתי בתדירות הולכת ומתנמכת.
יש פייסבוק ( https://www.facebook.com/mikipod ) ויש וורדפרס ( shooshwp.wordpress.com ) ובשניהם אני כותב מעט ועם הרבה פחות התלהבות משכתבתי פה.
ובאמת הגיע הזמן לשחרר את הגופה הזו שתרקיב לה בשקט, למרות שעדיין משמח אותי לקבל אימייל נדיר שאחת הבלוגריות שעקבתי אחריהם עידכנה.
שוב ניו יורק ושוב חורף, כפי שהיה כשהייתי זעיק וקטון והתחלתי לכתוב פה וגיליתי לי כמה שזה עושה לי טוב, לכתוב.
היו שלום, תודה, דגים.
| |
מציאה
תוך סידורי ארונות וארגזים, מצאתי פיסת נייר מה 28-8-2004. אני לא מתיימר להבין למה כתבתי את זה ומה המשמעות, אבל את התחושה אני דווקא זוכר.
לו יכולתי
הייתי מחבק את עצמי למוות.
ממעך עצמותי המתפוקקות
עם כל אותה שאני מנסה להעניק
ובעצם לי
- שנים -
כמו בסרט מד"ב
מחזיר את הקרינה למקורה
מתפוצץ בהבזק אור עצום
מסנוור עיניים נשואות
אלי בהערצה
נמוג לרוח קלילה
מותיר אחרי ניחוח
ורדים מתקתק.
- & -
אז אני והזוגה כבר לא. אני יוצא מחר למילואים לשלושה שבועות ואנסה לחשוב ולהרגיש איך ומה יהיה. עצוב, אבל מרגיש נכון.
| |
לפעמים יותר ולפעמים פחות
קצת אקטואליה, ראשית. קשה לחשוד בי באהדה לאולמרט, אבל נקעה נפשי מהקריאות להתפטרות. זה באמת מה שאנחנו צריכים עכשיו? מערכת בחירות מטונפת ומטופשת, האמונה על הגחכת כל מה שמשמעותי לכדי פוסטרים וסיסמאות ששוות הרבה פחות מהמדיה עליהן הן נשלחות?
הקשבתי לנאום של אולמרט ולזה של ביבי. לא זכור לי שביבי אמר אי פעם - שגיתי כשהייתי ראש ממשלה באי-אילו דברים. גם לא זכורה לי לקיחת אחריות גורפת, אבל אולי אני רק קטנוני עם זיכרון סלקטיבי.
אני מקווה שאולמרט באמת מאמין במה שאמר בנאום המצויין שלו. אם הוא גם יתחיל לטפל ברווחה ובחינוך כפי שהצהיר אין לי בקשות נוספות בשנתיים עד הבחירות. ואם פסו מהעולם כל הסיבות המשמעותיות, לפחות אולמרט יודע לבחור את כותבי נאומיו טוב הרבה יותר. אל-נא תזלזלו בהפקת הלקחים.
- & -
לכבוד יומולדת שקרה בסביבתי אתמול ובהשפעת גדולי האומה ובכלל, חשבתי על 'תפילת יום הולדת' של תרצה אתר ששרה חווה אלברשטיין ורציתי לצטט בהזדהות-מה,
"בכל שתי דקות אשה נולדת,
בכל שתי דקות נולד איש טפש."
(פה)
- & -
לפני כמה ימים חזרה אישתי הביתה עם דיוידי שקיבלה מאיזה קולגה של תומס הקטר, הדמות המשמעותית בחיינו בימים אלה. העולל, שדיבר כל היום עברית בגן ואיתי בבית מיד שאל: "Who gave to me this?". האנגלית שלו לא רעה בכלל, אבל מסתבר שלוקח לה זמן להתניע אחרי שהוא לא משתמש בה אפילו כמה שעות. מבחינת אוצר מילים, בדרך כלל הוא פשוט יטמיע את המילה בשפה שהוא מכיר בלי קשר לשפת המשפט, בסגנון "today is שבת, we don't go to גן" (יש דוגמאות יותר טובות, נשתכח לי). מצד שני, יש משפטים שממש נתקעים לו על מילה שהוא לא יודע; דיברנו באנגלית על זה שיש שלג בירושלים, וכשהתקשרנו לסבא וסבתא רותי הוא אמר אמם-אמם-אמם-אמם לפחות עשר פעמים עד שסבתא רותי חילצה אותו ואמרה שלג. אני חושב שההתקעות הזו קורה פחות עם עצמים ויותר עם מילים שמשמעותיות לתחביר כמו פעלים, אבל אין לי עדיין שום דבר מעבר לתחושת בטן.
ואם כבר תומס, יש שם איזו שפה נקיה כזו שבא הקטר המפונדרק מקלל Cinders and ashes! כשקורה משהו לא צפוי, לרוב רע. זה ביטוי בריטי; שאלנו חברה אנגליה וניסינו להבין מאיפה הוא בא ואם משתמשים בו במקומות שהם לא תוכנית הטלויזיה הספציפית הזו. כשהגענו לשאלת התרגום שאלנו גם את רובי. העילוי תירגם מיד ל"אוף, חבל!". אני עד עכשיו מורשם לגמרי.
ובנימה פחות אקדמאית, אנחנו עמוק בשלב האדיפלי עכשיו. עמוק עד לכדי כך שכשבאתי לקחת אותו מהגן בשבוע שעבר ביום של אמא - בכל בוקר הוא שואל מי ייקח אותו מהגן והוא עדיין לא יודע לשכוח - היה בכי נורא כולל הצהרות שהוא לא חבר שלי ולא אוהב אותי אלא רק את אמא. הזהרנו מראש שהתוכניות צריכות היו להשתנות אבל ללא הועיל. הבכי נמשך דקות ארוכות. כל דבר הוא 'רק אמא', כולל מי שיקלח, יאכיל או אפילו יזכה להגיש לנסיך הזעיק (שלא לומר הרודן הנמוך) את כוס המים שלו.
לרוב אני מקבל את זה בסטואיות, לעיתים רחוקות זה עבר איזה גבול והרגיז אותי (וגם הודעתי לו את זה). אני לא שוכח שהרודניסימו היה בוכה "אבאל'ה" בכל פעם שהוא קיבל מכה ומתנכר ליולדתו לא מעט בשלבים קודמים אז אני לא לוקח את זה יותר מדי ללב. מה שכן, כשפתאום הוא מתעקש לא לעזוב את האוטו בלי נשיקה ("וגם חיבוק!") או מתכרבל ונרדם בין החזה לזרוע שלי, אני פשוט נמס ומתמלא מין שמחה כזו, כאילו הואצל עלי אור מן ההפקר ככה סתם.
זהו לעת עתה. תהיו גיבורות.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
