מסתובב, ולפעמים הולך

ואז, כשאתה מתחיל להחלץ מהביצה הזו שאתה מודע לעומק שלה רק בדרכך למעלה, אז הילד שלך שהיה כל כך נופת צופים מאבד לגמרי את הכיוון, מטיח בך את כל עוולות העולם וכמה אתה אחראי עליהם, מסרב לתמרן החוצה מהפינה שבו הוא תקוע.

וצריך לזכור בכח שהוא כנראה מוציא את כל מה שהוא לא חשב שתוכל לעמוד בו, והיה כזה מותקֿ ולזכור כמה בעצם נפלת עליו בלי להרגיש כמעט, סמכת עליו שיהיה בסדר ושיחזיק. וזה חלק מהתהליך,  ובאמת הוא כנראה מפיל את זה עליך כי אתה חזק עכשיו מספיק לעמוד בזה גם אם אתה לא חושב ככה. והאתגר העיקרי הוא לזכור את זה מבלי להכות אותו על הראש באמצעות חפץ קהה

שתחייו, אומרת הקללה הסינית העתיקה, בזמנים מעניינים.

קיבלתי הצעת עבודה מפתה בטירוף. לא כל כך בכסף, אלא במשהו חדש ונועז ולהתחיל אותו.

מן הצד השני, הקונגלומרט בו אני עובד בשבעת החודשים האחרונים הולך לעבור שינויים ענקיים, והבהירו לי מעל לכל ספק שסומנתי לקפץ מעל משוכות הניג'וסים בדרך לניהול הצוות שאני עובד בו ואף למעלה מזה.

האנשים פה מדהימים, החברה קמצנית וכבדה.

את האנשים שם אני לא מכיר - אבל התחברתי מאוד לחזון, לאפשרות לקבוע איך יראה העולם שלהם ולהיות יצירתי בתחום עיסקי שחדש לי לחלוטין.

הבחור שאני עובד איתו ישירות, מתוק אמיתי (דויד42 היה רודף אחריו עם הלשון בחוץ), הבהיר לי בחיבה שאם הוא יאלץ לשבור לי את הרגלים כדי שלא אוכל ללכת לשום מקום - הוא יעשה זאת.

צרות של עשירים, אמנם, אבל להגיד שישנתי אתמול בלילה תהיה גוזמה פרועה.