לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מסתובב, ולפעמים הולך

זו אולי אחיזת עיניים, אך אין לי אחיזה אחרת

כינוי:  קיפוד בחורף

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ערמון


 



היום חלמתי עליך אחרי די הרבה זמן שלא. לבשת שמלה טורקיזית נאה ורשמית קצת. קצרה, ונהניתי לראות את הקוים שלך מהודקים תחתיה. את ההליכה שלך, שמשדרת נשיות ואותך בלי שאת מתכוונת בכלל. יצאנו לגן של הבית הגדול, דיברנו. זו הפעם השלישית שאנחנו נפגשים כך בחלום, ציינת. רצית לדעת מה שלומי, איך אני מסתדר. לא אמרת, בלעדייך.



 



התנדנדת בנדנה הישנה, התלויה מעץ הערמון. כאילו היינו שם כל חיינו ובכל זאת זה לא היה הבית שלנו. סיפרת שאצלך הכל טוב, אתם מסתדרים, מתקדמים. נתתי בך מבט חוקר ובחצי חיוך התוודית. כן, אני בהריון. לא כאב לי לשמוע כי ידעתי שזה יבוא. חייכתי אליך, ליטפתי את ראשך. לא הייתי צריך לומר, רק להסתכל לך בעיניים וידעת שאני שמח בשבילך, בשבילכם. 



 



חזרנו לחצר הקדמית; החזקנו ידיים לקצת ומיד כשזה הפך מוזר הרפינו. הוקל לך שסיפרת לי את זה, ולי הוקל לדעת. נפרדנו. שוב. הפעם באמת.



 


נ.ב


אחרי שסיפרת לי, ראשי הומה, ניסיתי לומר לך שעדיין את יכולה לחזור כשתרצי, שאקבל אותך ואת ילדייך ואת הכל - ובעודי חולם אמרתי לי, זה פסיכי לחלוטין ואתה מתדרדר. זה הזמן לעצור, זה הזמן לוותר.

עכשיו מתנגן לפתע השיר שהעברת לי ובמין שיכחה לא אופיינית, פרוידיאנית, שלחתי לך אחרי כן חזרה. somebody that I used to know. 


אתמהה.


 



 

נכתב על ידי קיפוד בחורף , 12/12/2012 20:28   בקטגוריות חלומות, פילוסופיה בגרוש, אופטימי, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מוזיקת בוקר


 

קשה לי להתיישב ולכתוב. יש לי כל מיני סיבות אבל אני לא באמת יודע למה.

 

אחרי כמה שנים טובות של תיעוד חלומות כמעט אובססיבי אין לי כוח לקום בבוקר למחברת ולנסות לשפוך למיעוט המימדים הכתוב והמונצח את המארג המורכב של עלילת חלום מלא, אמיתי.נתקלתי לפני כמה שבועות במחברת ישנה וישבתי לקרוא בה. היו שם הרבה חלומות וכמה דברים אחרים. החלומות היו משעממים כמו חלומות של מישהו אחר; רוב הדברים היו משתפכים מדי, כאילו לכאורה נוגעים מדי, מרגיזים מדי.

 

אני חושש שקצת איבדתי את הסבלנות לעצמי ודווקא לא בקטע רע. אני רגיל מאוד לאהוב דברים שכתבתי בעבר וזה עדיין נכון לגבי מה שאני כותב באמת; חלק (אפילו רוב) הפוסטים שלי כאן, שניים וחצי סיפורים, כמה שורות שנוטות לליריות אבל לא רעות. אז אין לי איזו תובנה סדורה אבל הכתיבה נעשית יותר עצורה ופחות זורמת - או בעצם, עצם הישיבה לכתוב נעשית כזו.

 

אז משנואשתי מהפתרון לחיים שהחלומות יתנו לי אם רק אכתוב אותם, מדי פעם התחלתי להתעורר עם שיר בוקר. השירים קלים לי יותר לזכירה ורחוקים מספיק מהאני המשתבלל כדי שאוכל להקשיב למה שיש להם להגיד עלי. הראשון שאני זוכר הוא לא ביום ולא בלילה.

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=7l6iWDXZnBg

 

ואחת התוצאות שלחה אותי למסע אינטרנטי מרגש :

 

http://aya-katz.hubpages.com/hub/My-Grandfathers-Voice-Recordings-of-Benzion-Katz

 

 

 

כמה ימים אחרי זה פס הקול של הבוקר שלי היה זה:

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=2Lq6joI5Cns

והוא לא הפסיק להתנגן לי ימים. אם תקליקו על לינק אחד בפוסט הלא-קוהרנטי הזה, זה הכי מומלץ.

 

ואחרי כן, http://grooveshark.com/s/Canta+Y+No+Llores/3Ywql9?src=5 המצויין שכמובן התחיל משלושה מריאצ'ים ברכבת אבל לגמרי משובח בזכות עצמו ולאלו מכן שאינן דוברות את השפה פירושו - תשיר במקום לבכות, עצה שבכל פעם נראית לי יותר רלוונטית.

 

- & -

 

בנתיים, ובאמת בלי קשר לכלום, הבן שלי הולך וגדל להיות אמריקאי לתפארת. רוב הזמן אני בסדר עם זה - הוא שמח באופן בולט וזה הכי חשוב. לעיתים, לפני שאני מספיק להגיד לי לחכות שנגיע לגשר אני נבעת ממה שמצפה לו ובעיקר לי; ההתמודדויות עם התבגרות אמריקאית שאני לא מכיר את הקודים שלה, ההרגשה של להיות מהגר בעיני הילד שלך שחשבתי שאכיר אותה רק מספרים והנה היא באה לנקוש על דלתי או-טו-טו. והכי מפחיד, שאפילו אם אצליח לגרור אותי ואותו ארצה - דבר שהוא משתוקק אליו עד מאוד - יהיה כה קשה לגשר על הפערים, הציפיות, לא לתלות אכזבות במיקום זה או אחר. לפעמים אני חושב שאני צריך לשחרר ולו רק כדי לחסוך לו את דילמת המהגר. זה עדיין לא מאוחר מדי...

 

ואז אני חושב על העברית, ועל החברים שלי והאנשים והנשים שקשרתי ונקשרו לי בחיי ואני לא מוכן לוותר, וגם לא להאמין (בניגוד להגיון כמובן) שהעומק והיופי הזה אפשרי באמריקאית.

 

 

ככה זה.

 

 

- & -

 

מישהי/ו הגיע/ה הנה בחיפוש "הייתי צריך לעשות אחרת". כשאני חיפשתי את המשפט הזה כבר לא מצאתי את הבלוג. אני רוצה להודות לאותה עוברת אורח או לאותו עובר ושב על הסיכום הקצר והמדויק לכמעט עשר שנות בילגוג.

 

 

- & -

 

ומכל הממ הזה של ממים, זה הכי מצחיק אותי: http://hazfalafel.com/tagged/%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%9D

נכתב על ידי קיפוד בחורף , 10/4/2012 14:22   בקטגוריות הגלות, הנסיך הקטן, חלומות, פסיכואנליזה בגרוש, תכלית בתחתית, פסימי, אופטימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




חלמתי.

אלכס ואני הלכנו לחפש משהו, לחפש מישהו. אולי סתם מתוך נוסטלגיה; לא הייתה הרגשה של דחיפות. עברנו ליד בנייני אבן גבוהים, בתי דירות כמו בבית הכרם או בגבעה הצרפתית. הגענו לבתים האחרונים ברחוב ואחריהם היה יער אורנים ירושלמי כזה, עם מליוני מחטים יבשות שמתפצפצות תחת כל צעד. הגענו לבית האחרון וזה היה גן הילדים שלי. החלונות היו סגורים ומסורגים ועל שלט מתכת כבד, ישן וחלוד היה חקוק שם הגן, כך ידעתי שזה המקום. לא זיהיתי אותו.

קיצרנו דרך היער והגענו לרחוב מעל, ולבניין הקיצוני בו. נכנסנו מהכניסה האחורית, מהחצר, ועמדנו בסלון. לימיני היה המטבח וממולי פינת האוכל בה ישבה אמא בגבה אלינו ואכלה. מרק. הדירה הרגישה מוכרת וידעתי איפה כל החדרים למרות שמעולם לא הייתי בה. הרהיטים היו פשוטים והכל שידר שקט. אמא קמה אלינו וחייכה. היא ליטפה את ראשי ושמחה לראות אותנו. דיברנו קצת; כשהתעוררתי זכרתי על מה אבל עכשיו כבר לא. הלכתי לישון. חדר השינה היה מעבר למסדרון קצר, משמאלי. נכנסתי והייתה שם מיטה גדולה עם כיסוי כחול. הלכתי לישון. נרדמתי מיד וישנתי היטב, מה שכמעט לא קורה לי. כשהתעוררתי הלכתי לשרותים. ידעתי שאמא כבר אינה וקיבלתי את זה. כשגמרתי בשרותים לא הצלחתי להתנקות. ניסיתי וניסיתי ולא הצלחתי וזה תסכל אותי מאוד. יש כאן הרבה שפה נקיה - בחלום המילה 'קקי' הופיעה לא מעט. הרגשתי תערובת של בושה ואשמה. דבי באה ועזרה לי, וקיבלתי את עזרתה בשמחה מהולה בחשש מה. התעוררתי. רובי בכה 'אבא אבא' בשנתו. ניגשתי אליו וליטפתי אותו. הוא לא רצה שאלך וחיכיתי עוד כמה דקות. היה קצת אחרי חמש ורציתי לחזור לחלום שלי. חזרתי למיטה בזהירות שקטה וחיבקתי את אישתי. היא הסתובבה לצד השני והתרחקה. שמתי יד על מותנהּ והיא התרחקה עוד. ויתרתי והלכתי לישון. אני חושב שהמשכתי את החלום, אבל כבר לא זוכר איך.

חשבתי על החלום הרבה במשך היום. אני לא זוכר אף פעם שחלמתי על אמא. חשבתי הרבה גם על הדירה; למה הכרתי אותה כל כך טוב? ניסיתי להזכר בצורתן של כל הדירות שגרתי בהן. להפתעתי הצלחתי להרחיק עד הדירה בקריית אונו ממנה עברנו לירושלים כשהייתי בן שלוש או ארבע. הדירה שבחלום לא הייתה אף אחת מהן. המחשבה על הדירה ברימון הפחידה אותי קצת. הייתי שם כשהייתי בגילו של רובי ואני זוכר היטב פרטים מהדירה, את המדרגות הארוכות והמעקה הגבוה שלהם, את זיוה השכנה ממתחת (אני חושב שהדירה שלנו הייתה מימין ושלה משמאל, אבל על זה באמת אני לא אשבע) שהדירה שלה הייתה בדיוק באותה צורה אבל נראתה והריחה אחרת לגמרי. שהייתי יורד לבד בין הקומות והולך אליה, כנראה שתחושת ההישג היתה חזקה מספיק כדי לשמר אותה, אהם, שלושים שנה מבלי שפתחתי את הזיכרון הזה אף פעם עד עכשיו.

ועכשיו רובי בגיל הזה. בגיל שבו אמא שלי כבר לא לגמרי הייתה שם, בואכה הגיל שבו היא כבר לא הייתה בכלל. בגיל שבו להיות חמוד ולִרְצוֹת לְרַצּוֹת ולעשות מה שרוצים ממך זה מכמיר ושובה לב וזה מה שאתה יודע. בגיל שדברים לא מצליחים לך למרות שאתה נורא רוצה ולא יודע למה. בגיל שאתה רוצה דברים שאתה עוד לא יכול לקרוא להם בשם אבל אתה רוצה אותם בכל מאודך ולא מבין למה אי אפשר. בגיל הזה שבו חלק גדול ממני עוד תקוע.

בואכה הגיל שבו אם כל הדברים ימשיכו במסלול שהם עכשיו יהיו לרובי אבא או אמא, אבל בכל פעם רק אחד.

ואני מסתכל על עצמי, ולפתע מבין; בעיני אני אני עדיין חמוד כזה, מה יש לא לאהוב בי? חביב ונוח, לא תמיד מוצלח אבל עם הרבה חן ולא הרבה אצילות. קצת כמו כלבלב כזה. כבר מודע לפוטנציאל העצום אבל עדיין לא מאמין שאני מסוגל להפוך אותו ליכולות. ובליבי אני מרגיש קר ובטוח שאמנם אין לזה סיבה, אבל מה שלא אקבל זאת אהבה.

נכתב על ידי קיפוד בחורף , 16/5/2007 01:26   בקטגוריות חלומות, פסיכואנליזה בגרוש, הנסיך הקטן, פסימי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
23,747
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקיפוד בחורף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קיפוד בחורף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)