זה כבר לא קלישאה, לא ציטוט מאוס משיר כ"כ יפה, פשוט מציאות. אסור לי לחשוב כשאני כל כך עייפה.
איכשהו אני חוזרת תמיד לנקודה הזאת, אוגרת, אוגרת וברגע של חולשה, של עייפות, חייבת לשחרר לחץ.
קיוויתי שעם השחרור הרשמי שלי, אשתחרר מכ"כ הרבה דברים שעיכבו אותי. לא הקלתי ראש בכלום, ואכן השתחררתי מהרבה מאוד דברים, אבל לא הרבה השתנה.
גיליתי על עצמי הרבה דברים בתקופה הלא כ"כ ארוכה הזאת, שמרגישה כאילו שעבר כבר נצח. אני גאה בעצמי, ואני בד"כ חושבת שיש לי סיבה טובה.
גיליתי מה הסדר עדיפויות שלי, הצבתי לעצמי מטרות, למדתי על קיומן של תכונות שקיימות בי שמעולם לא ייחסתי לעצמי.
למדתי על התמודדות. על חוסר התמודדות, סליחה.
לכולם יש חולשות, אני לא חריגה ולא יוצאת מפרופורציה. אני מודעת, קצת משלימה איתן, אבל מאוד רוצה לדעת איך להתמודד.
תקופה מבלבלת, לא פשוטה. ארוכה...
לקחתי לי את הזמן לבחון קשרים קיימים, קשרים שנתקו, קשרים מתהווים וקשרים שעוד שנייה ונדבר עליהם בזמן עבר והגעתי למסקנה כמעט לגבי כל אחד מהם. בנוגע לחלקם אפילו נקטתי מעשה, על מנת לנתב מקבוצה לקבוצה בתתי קטגוריות שחילקתי לנוכחות של אנשים בחיי.
לא יודעת אם הצלחתי, יש קצת תחושת החמצה, אבל בתוך תוכי אני חושבת שעוד יש הרבה מה לעשות, ויפה שעה אחת קודם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
