השקרים הקטנים שלי.

הזוי, מבלבל, מפתיע, נגמר. אני חושבת.

שנתיים וחצי של אונ אנ אוף, של בילבול, של רגשות שבאים והולכים, חוויות מעניינות. לא מספיק עומק. לא הרבה עומק.

טירוף !

אחרי אתמול זה אולי קצת מוריד מערך ה"פרידה" לנתח הכל, אבל זה המעט שאני חייבת לעצמי.

החל מאותו יום של שאננות, וואו! זוכרת אפילו מה לבשתי, איזה יום מיוחד. לייף צ'יינג'ינג. הכרנו, "זוהר ליבה". באבי (:

קלטתי, חדת אבחנה בצורה מדהימה לחלוטין, ומשם צמחנו. כאילו, עוד לא.

הספקתי לטוס, הספקתי לעוף, הספקתי להיות עם האקס המיתולוגי ולהיפרד, הספקתי לאבד את הכפרושון, הספקתי הרבה.

הצטלבנו, כמה מצחיק, בקיבוץ. היית ריבאונד נפלא, תודה לך על זה.

הספקתי לצאת עם הירושלמי 3 חודשים, הספקנו להיפרד. היית ריבאונד נפלא עוד יותר. הפעם התודה היא לי. 

הספקתי המון, והספקתי גם לפתח רגשות.

סיימת את הקורס, וואו, כמה גאווה. הייתי בשני הטקסים, ואני זוכרת מה לבשתי. זוכרת המון ניאנסים, זוכרת סצנות שלמות. זוכרת את המבוכה הבלתי ניתנת לתיאור הזאת כשבאבי התיישבה בדיוק ובלי להתבלבל מאחורי המשפחה שלך. פאדיחה. לך..

הפסקתי לשחק, הייתי ישירה. עם יד על הלב, בוגרת. הפחת בי תקוות שווא, וזה עלה לי קצת ביוקר, אולי אני בעצם עוד משלמת על זה, שנה ומשהו אחרי..

במבט לאחור, הייתי צריכה להתחשל מזמן, לצאת מהלופ הזה של חולשה אל מולך, בחורה חזקה שכמוני.

הייתי צריכה להיות יותר מפוכחת, לנתח טוב יותר את הסיטואציות ולא ליפול לזה אני מניחה, אבל אני לא אוכלת את עצמי אפילו קצת.

ניתוק כמעט מוחלט לפרק זמן לא קצר במיוחד, ואז הכנסתי אותך חזרה. אני מודה קבל עם ועדה שעשיתי את זה במודע. זוכרת את התאריך, זוכרת את המפגש ה"מקרי" שלנו במהלך הסבב פאבים שלי עם פיצ. זוכרת מה לבשתי.

זוכרת מבט קפוא מחבר שלך והמון רגשות אשם, זוכרת שהטרחת את עצמך לבוא ולהגיד שלום והרגשתי די מעולה עם עצמי, אפילו שזה היה קצת צולע.

זוכרת שהלכתם וסיפרתי לפיצ "ב- 60 שניות על טייס ונפל"טית". האמת שבקצת יותר...

כמה צפוי, לא נפגשנו למחרת. גם השנה היית בישוב שלי, לא ברור לי למה. נראה לי שהייתי שמחה לדעת, אבל אני שמחה שאף פעם לא סיפרת.

יצאת, עברת, התחלה חדשה, טירוף, רגל ימין, דייט מעולה גם כשיצאת מהארון וגם כשחזרת אליו חזרה. הראשון שלנו אחרי מעל שנתיים.

חזרנו אליי, מבחינתי זה היה תמים, מבחינתך הסתבר לי שכל כך לא ואפילו קצת נפלתי לזה, כי זה לא זר לנו וחשבתי שיהיה מאולץ להילחם בזה. על זה אני כן אוכלת את עצמי. אפילו הרבה.

חשבתי שזה תחילתו של עידן חדש, החופש שלי, תקופה חדשה. טירוף, כבר אמרתי?

מהר מאוד החזרת עטרה ליושנה, הייתי צריכה להיות פחות מופתעת אני חושבת. נתק- מילת המפתח אולי.

גיבשתי דעה, שינסתי מותניים, ביצעתי התרחקות יזומה ללא עוררין ובלי להשאיר מקום לשאלות, פשוט כי דאגתי לשדר שלא יהיו תשובות.

לקחת טיימ אאוט, ואחרי פחות מחודש (פחות מחודש!) שלחת הודעה. כמה אירוני, בדיוק כשהריבאונד הגיע. הריבאונד הרגשי. חמוד, מתה עליו.

הייתי קרה, זה כבר היה טבעי. שמחה שהרגשת.

מאז, דאגת להפגין נוכחות מסויימת בחיי לפחות פעם בשבוע. פייסבוק, פאב. טמבל. 

לא שיחקתי, לא שתקתי, לא התייפייפתי, הרחקתי. אמרתי לך שזה לא מקובל עליי, הסברתי בדיוק מה לא מקובל, כדי שלא יהיה אפילו מקום לספק.

באת אליי באותו יום בפאב, מה רצית? גרמת לי לחשוב שהרוטינה הזאת נובעת מרגשות אשם, רצון להשיג הפסקת אש. הגזמתי ויצאתי טיפשה כנראה. או שלא..

אתמול זה נגמר, וזה עוד קצת מביך, או כואב מכדי לחשוף. ז"א, לא באמת, אני שלמה לגמרי ויצאתי מלכה יותר מתמיד, זאת תמיד הייתה בין התכונות החזקות שלי, תבונה רגשית שכזאת.

אני אהיה כנה ואגיד שלצערי יש לי ספקות בדברים שאמרת אתמול, קצת מהניואנסים, קצת מצורת הכתיבה הלא מוכרת הזאת.

אני אוסיף לכנות ואגיד שאני סקרנית לדעת מה יקרה, ואני יודעת שהרגש האמיתי שלי יתחוור רק כשניפגש. אני חושבת שזאת פעם ראשונה שאני רוצה שניתקל זה בזה לא כי אני מרגישה אלייך משהו, אלא כי אני רוצה לוודא שאני אכן כבר לא.

מעניין אם עוד כמה שנים אני אחשוב שהיית אדם שהמפגש איתו היה משמעותי בחיי... בהצלחה לשנינו.