המחשב הנייד שלי חוזר מתיקון מחר, כלומר אני מחזירה אותו, הוא לא חוזר לבד. אחרי כל הסיפור שהיה עם התשלום לפחות התיקון היה מהיר והיום השאירו לי הודעה שאפשר לקחת את המחשב (מחר יש לי יום חופש, כך שאני אלך לקחת אותו.) אפשר למחוק את העניין הזה מהרשימה.

כמובן שברגע שנפתר דבר אחד, משהו אחר צץ. הבנק עושה לי בעיות, לא משהו רציני, אבל אני צריכה לחכות לתשובה מהם בנוגע לאיזו תקלה שכנראה קרתה עם כרטיס האשראי שלי, שוב לא משהו רציני, אבל זה צריך להתבצע.

ביום ראשון נפגשנו אני והיזיז שוב אחרי הרבה זמן שלא יצא לנו מכל מיני סיבות שונות ומשונות שבעיקר הגיעו ממני, החל מדלקת השתן שהייתה לי, דרך הימים העמוסים בעבודה ועד לכאב השיניים הנוראי שפקד אותי בימים אלה. אז ביום ראשון נפגשנו, והיה מדהים (וווווווואואואואו) בשעה טובה גמרתי (פעמיים) היה ממש כיף.

במוצ"ש האחרון הלכתי לחפש מכנסיים. זה אולי הדבר שאני הכי שונאת לקנות, כי הישבן שלי הוא לא פורפורציוני לשאר הגוף שגם ככה גדול מדי. זה סיוט. אני שונאת גם למדוד מכנסיים כי צריך להוריד את הנעליים כל הזמן ולשרוך אותם מחדש. זה מעייף. חולצות זה הרבה יותר פשוט. אני מתחרדת ועוברת לחצאיות, זהו.

באותה הזדמנות בדקתי את המבצע של  4 ב-100 בצומת ספרים. יש מבחר עצום של ספרים במבצע, וכולם נראים מעניינים, בסוף בחרתי לי 4 ספרים בלבד, אבל לא בגלל שלא רציתי יותר, אלא בגלל שלא היה לי כוח לסחוב עוד ארבעה ספרים. כנראה שמחר אני אקפוץ לשם שוב כדי לקנות עוד ארבעה. זה לא שיש לי זמן לקרוא, אבל שיהיה.

היום היה לי יום בלתי אפשרי בעבודה. אני לא יודעת מה עבר עליי, אבל נוצרו סיטואציות שלקוחות פשוט לא רצו להקשיב לי. זה קרה לי לפחות בחמש שיחות היום, וזה די נדיר כי בדרך כלל גם אם נוצרת סיטואציה קשה אני מצליחה להגיע לליבם ולהיגיון שלהם, אבל הפעם אלה היו לקוחות קיר בטון. הלקוחות דרשו פעמיים את המנהל שלי היום, וזה לא משהו שקורה הרבה. קרה לי בפעם האחרונה אולי לפני 3 חודשים, והיום פעמיים, זה לא נורמלי.

בזמן האחרון אני מרגישה קצת שמיציתי את כל העניין הזה של הבנק. מאוד כיף לי שם מבחינת האנשים, גם הלקוחות רוב הזמן לא מציקים. אני מתקדמת מבחינה מקצועית. זה פשוט לא התחום שלי. זה לא מעניין אותי, לא מרתק אותי כמו שהייתי רוצה. אבל זה מה יש כרגע, מקור הפרנסה שלי זה משם, המשכורת טובה והתנאים מעולים, היחס טוב. יש הרבה יתרונות שאין במקומות אחרים. בל נשכח שאם אני עוזבת את העבודה, סביר להניח שאני אמצא עבודה גם בשירות לקוחות כלשהו כי אין לי תואר. אז יוצא שהכל אותו חרטא בינתיים, אז לפחות שאני אשאר בחרטא שאמנם משעמם אותי, אבל חרטא שאני עושה טוב. וחרטא שנראה טוב בקורות חיים.

זה עניין ששוב מקפיץ אותי לכיוון הלימודים. דווקא בגלל השחיקה הזו, אני צריכה משהו חדש. אני לא יכולה להישאר יותר מדי בתוך הגולם הזה, אני צריכה להתפתח. אני צריכה לעשות משהו שאני אוהבת ולאו דווקא בתחום מקצועי, או פיתוח קריירה, אולי בקרוב אני אתחיל ללמוד דברים שאני אוהבת, סתם כדי לאזן. (חשבתי דווקא בכיוון של כתיבה, אני אוהבת לכתוב, אבל חוץ מהבלוג וסיפור על חוויות אישיות אני לא מצליחה להוציא משהו, או לבטא משהו אחר למרות שאני רוצה.)

מחר יום חופש ואני אשתדל לנצל אותו כמו שאמרתי לקחת את המחשב, אני רוצה גם להגיע לדיל בנוגע לפלאפון שלי, אני צריכה לעשות מכפלת לשלושה זוגות מכנסיים חדשים ואני רוצה לישון והרבה הרבה. אולי גם סיבוב קטן באזור עם בני אדם, סתם כדי לרענן את העיניים. הפרסומת של פוקס אמנם מעצבנת אבל אולי אקפוץ גם לשם.

תנוחי

בובי.