כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב את הפוסט הזה, אבל איכשהו דחיתי את זה ודחיתי את זה, כמו שאומר תחילתו של משפט שלא אני המצאתי "ממחר".

בזמן האחרון כמו שאתם יודעים כבר יש לי המון זמן לחשוב. יצא לי לראות הרבה אנשים מהתיכון בפייסבוק, אותן חבורות נשארו פחות או יותר, ואז יצא לי להיזכר את חוסר הבטחון שהיה לי. אז חשבתי שזה בגלל שאני שמנה, שאף אחד לא רוצה להסתובב עם שמנה לא מעניינת כמוני. ראיתי את עצמי בתור הילדה הכי שמנה בשכבה, עוד פרט שלא נכון עובדתית, זה הכל היה בראש שלי. הייתי קצת מלאה, לא יותר מזה. היו בחורות מלאות יותר ממני שהיו גם מוכשרות ומקובלות ואני לא ראיתי את זה קורה לי. הייתי סתם אחת עם בעיות משקל שרק אחרי שהיא תפתור אותם היא תתחיל לחיות. לפני זה אי אפשר. לא רק שאי אפשר, אלא אסור.

אני רואה את התקופה הזו מצד אחד כבזבוז. בקלות הייתי יכולה להשתלב בתוך אותה חבורה של אנשים שרציתי להשתלב בתוכם. למשקל לא היה משקל (תרתי משמע) בתוך כל העסק הזה.

גם בבית, המקום שבו הייתי אמורה לקבל קצת תמיכה, קיבלתי מילים כמו שמנה, או פרה. לא יכולתי לאכול מבלי שיבחנו אותי בשבע עיניים, או שיתנו לי הצעות והערות. לפעמים אפילו לקחו את מה שהכנתי ופשוט זרקו לפח. זה מה שגרם לי להתחיל לאכול בסתר את מה שאני רוצה. וזה תמיד היו הדברים הכי לא בריאים והכי משמינים. כאילו בשביל לעשות דווקא לכל אלה שמעירים. הרגשתי כבולה בתוך כל התיוגים האלה על המשקל שלי שלא הרגשתי שאני יכולה להיות משהו אחר. לא חשבתי אפילו על לרזות, כי אני אחרת. אצלי זה לא יקרה. אני בהמה, אני פרה וזהו גורלי. אם כבר להיות פרה אז להיות חופשיה באחו, לאכול מה שאני רוצה. כשראיתי שזה מצליח פחות או יותר, אז זה הלך והחמיר וכבר אכלתי המון כשלא ראו אותי. זה כבר הפך להיות מין התניה בראש שלי שכל פעם שבו אני נמצאת לבד אני חייבת לאכול משהו, לפשוט על המקרר, ללכת לקנות אוכל אם אני בחוץ. זה תמיד היה ככה, אז ברור שהשמנתי. לא הייתה יותר מדי מחשבה בכל העניין הזה של לאכול כשאף אחד לא רואה. זה פשוט היה קיים. סוג של דרך חיים כזו מעוותת, מובנת מאליה.

אני חושבת שכבר נהיה לי הסוויץ' הזה בראש. לא הכל מושלם, אני עדיין מתפתה לחזור להרגלים הישנים האלה יותר מדי פעמים. אבל אני כבר לא חושבת שאני לא שווה כלום, שאני לא יכולה לשנות את החיים שלי. להפך. אני יודעת שאני יכולה. אני לא סתם פרה או בהמה, או כל חיה אחרת שבה כינו אותי. אני בן אדם ובחורה טובה ואינטילגנטית. יודעת מה טוב בשבילי ומה לא טוב בשבילי. כן, אני כבר לא שותקת. אם יגידו לי עכשיו משהו בדומה לכל הכינויים האלה הם יחטפו במילים יותר חריפות ויפסידו אותי. חבל עליהם.

עדיין יש לי עוד עבודה רבה, אבל אני אופטימית. כן, אני יכולה. אני רק צריכה להאמין בעצמי ואני מאמינה. אני לא צריכה אף אחד אחר.

בובי

טוב, אני לא יודעת אם זה צירוף מקרים מטורף שפרסומת כזו עולה על המסך, אבל יש פרסומת של טרה על פרה ששמה "אנה" (שזה הרי הוא שמי) שלא עושה "מווווו" הביאו לה פסיכולוגים, ניסו לנתח אותה, אבל היא לא עושה "מוווו" גם אני לא עושה יותר "מוווו" לא פרה של אף אחד!