אני משתגעת, אני פשוט משתגעת, לא יודעת מה עובר עליי. נשבר לי מהעבודה החדשה אחרי יום אחד בלבד. כאילו, באתי בגישה מה זה סבבה. אמרתי שאני הולכת להרים את המוקד מרוב מכירות שאני אעשה. טוב, לא באמת ציפיתי שמעכשיו אושיע את כלכלת מדינת ישראל בזכות המכירות שלי, אבל הבנתם אותי. המוטיבציה הייתה שם. בהתחלה היה סבבה, הקשבתי לאיזה מישהי ואמרתי לעצמי שזה קלי קלות. אני יודעת לדבר עם אנשים, אני עושה את זה מאז שאני בת שנתיים, מבלבלת להם את השכל בדיבורים. היה גרוע. איזה אנשים רעים יש בעולם הזה. מה כבר רציתי, לתת להם משהו בחינם? שיעזור להם? מה אכפת להם להקשיב לפחות ולא לנתק לי בפרצוף?

אני באמת לא לוקחת ללב אבל זובי, בשביל מה אני צריכה את זה? הדקות שם נמרחות כמו נצח, וזה עוד היום שעבדתי רק חצי יום. אנשים מה זה לא נחמדים, זה מבאס לאללה.

מצד שני (כמו תמיד יש צד שני, למה שיהיה צד אחד?) זו עבודה רק לשלושה חודשים. זה מאוד יפה להגיד "רק", אבל אם מתחשבים בזה שלא שרדתי שם חצי יום מסכן, איך אני אעביר עכשיו 12 שבועות? (שהם 60 יום נטו, שהם 420 שעות שהם כ-9200 שקלים לא כולל בונוסים, ברוטו לפני ניכוי מס) אוף, איך זה שנהייתי כזו מפונקת? אני אומרת לעצמי שזה רק עד אוקטובר, חוזרת ואומרת לעצמי שזה רק עד אוקטובר, אבל זה לא משכנע אותי. מה עד אוקטובר, אני אפילו לא בא לי לקום לשם מחר בבוקר.

בובי.