הלוואי שיהרגו את ישרא, זה מה שיש לי להגיד. אני חושבת שהנוער צריך כבר איזה חידוש ולנדוד רובו ככולו אל טרנדים אחרים, כדי שכאן יישארו בלוגרים שבאמת אוהבים לכתוב. כמו שכתבו לפניי, כאן מפרסמים יומני רשת. זו במה להבעת רגשות, העברת חוויות אל הקורא, שיתוף. זה לא משנה איך עושים את זה: בקצרה, או בחפירה ואפילו בתמונות (יש כאן צלמים מאוד מוכשרים) שיהיה ברור, אין לי בעיה עם הנוער, יש לי בעיה עם התוכן של הנוער. התוכן הולך ומדרדר. אם פעם בני נוער היו פותחים בלוג שנאמן למטרות של ישראבלוג, היום כבר לא ידוע מה עושים פה. מעט מאוד כותבים באמת, או מביעים משהו בכתיבה שלהם. כבר מזמן מזמן שישראבלוג איבד את הדרך. לדעתי ישראבלוג צריך למתג את עצמו מחדש, לפנות אל קהל מבוגר יותר שלא מתעסק בשטויות ואז בכלל יהיה כיף פה. אבל זו רק דעתי.

אם מסתכלים על פייסבוק או טוויטר, הם לא מאיימים על ישראבלוג בכלל. פשוט כי קהל היעד שונה. בפייסבוק אני פונה אל אנשים שאני מכירה גם מעבר לחיים הוירטואליים (ברוב המקרים) אני מספרת להם על מה שקורה לי בחיי היומיום, אין כאן שום מטרה לנתח רגשות, לפרוק עול כלשהו כמו שאני עושה כאן בבלוג. אני מעדכנת אותם, לפעמים מעלה תמונות. מחטטת בתמונות שלהם. אין כאן שום מוטיב אנונימי לא מצידי ולא מצידם. את מטרת הטוויטר ממש לא הבנתי. מגבילים אותך ל-140 תווים, אנשים רואים מה אתה כותב אבל אתה בכלל לא מכיר את האנשים האלה. אז בשביל מה לעדכן אותם? אין כאן שום תקשורת עם אלה שקוראים אותך, לעומת הבלוג שכאן נוצר קשר עמוק עם המגיבים הקבועים, הם קוראים את כל מה שקורה בחיים שלך, בלי הגבלת תווים וזה הופך את הקשר למיוחד. כך שאין מה להשוות בכלל לניכור של טוויטר

אני לא חושבת שאי פעם אני אפרוש מכתיבת בלוג בישראבלוג. אני רואה את עצמי כותבת כאן גם בגיל 40, בלי שום קשר לאיזה טרנד חולף. אני רק מקווה שכמו שכתבתי בהתחלה האיכות כאן תשתפר, כי אמנם יש בלוגים איכותיים, אבל לא מספיק. בואו נגיד שאי אפשר למצוא כמעט בעודכנו לאחרונה בלוגרים שממש שווים את הקריאה. את זה הנהלת ישראבלוג צריכה לקחת בחשבון, כי אם כבר מתחילים לדבר על גסיסה של ישראבלוג, אז כנראה שצריך לתת לו תרופה. וזה בידיים שלהם.

בובי.